פרק מו - לא להתיאש! · מכתבי תנחומין
מוהרנ"ת ביקש מר' יצחק לראות לחזק ולעודד את ר' דוד צבי ולדאוג לשלומו בהעדרו, ואז נסע לטשהערין והאיזור סביב לה. הוא חזר סמוך לפורים תר"ד. אז כבר נסתיימו שבעת ימי האבילות על נכדו, ובביתו של מוהרנ"ת שררה אוירה חגיגית יותר. נחמן בנו, היה אמור להתחתן בקרוב. אבל בדיוק אז, אירעה סדרה של אסונות.
מרת חנה, אשתו של ר' דוד צבי, חלתה בדלקת קשה בפה. היא לא יכלה להכניס שום דבר מאכל לפיה, מלבד שתיית מים.
באותה תקופה, חלו בנוסף, אשתו של מוהרנ"ת ואמה של חנה, מרת דישל, וכמוה נכדו של מוהרנ"ת הבן של חנה צירל. להוסיף על סבלם נודע להם שבתו של ר' אברהם בער, נכד רבינו, נפטרה זה עתה מדלקת בפה, וזאת אחרי שנפטרו לר' אברהם בער שני ילדים בשנה שעברה. עוד נכד של רבינו, ר' אפרים (בנה של שרה), שאז ביקר אצל מוהרנ"ת, נפל למשכב כשהוא קודח מחום.
כמה ימים לאחר מכן, נפטרה אשתו של ר' דוד צבי, בתה של דישל. במשך ה"שבעה" כתב מוהרנ"ת מכתב תנחומין לר' אברהם בער, שגם אצלו נפטרו שני ילדים, ותוך כדי כך ניצל את ההזדמנות לשפוך את מר ליבו:
"היות שכבר שמעת, שנפטר בנו הקטן הנחמד של בני, דוד צבי שיחי', כאשר סיפרתי לך בטשהערין, והוא שבר גדול אצלו כי הוא חולה ובעל חטוטרת (גבן) ועני ואביון, ואין לו שום נדן אפילו פרוטה אחת, רק מה שאני בעניותי מחזיק אותו זה תשעה שנים, והיה כל חיותו ונחמתו בנו הנ"ל, שהיה יפה עינים, ובחורף הזה נשבת משוש לבו, השם יתברך ינחמנו".
"כעת הייתי בליפוויץ והגבלתי זמן נישואי בני נחמן שיחי' בר"ח ניסן, ובאתי לביתי על שבת זכור, והייתי רוצה להכין עצמי על החתונה. בתוך כך נחלשה מאד כלתי, אשת בני דוד צבי שיחי', וגם היתה מעוברת בחודש השמיני, והיינו מצפים שתלד זרע של קיימא, וזאת תהיה נחמתינו, בפרט נחמות בני הנ"ל. ובתוך כך נחלשה מאד, כי היה לה חולאת ומכה בתוך פיה, וביום ד' פרשת פקודי העבר נפטרה לעולמה ושבקה לן חיים והולידה הולד אחר מיתתה, כנהוג בישראל, וזוגתי ובני ובפרט בני, דוד צבי שיחי', עתה אבלים בביתי. וגודל המרירות שעבר עלינו תוכל להבין מעצמך, אין לנו על מי לנו להשען כי אם על אבינו שבשמים, בעל החסד בעל הנחמות והישועות ינחם ויושיע את בני דוד צבי שיחי' וינחם כל האבלים שבביתי ויהפוך אבלם לששון. הרחמן יגדור פרצותינו ופרצותיך ופרצות כל ישראל וינחם כולם בתוך אבלי ציון וירושלים" (עלים לתרופה תנב).
* * *