פרק מו - לא להתיאש! · להפוך היגון ואנחה לשמחה
מוהרנ"ת, שהיה אז בגיל ששים וארבע, וסבל ממחלת המעיים, קיבל קשה מאד את המקרה המצער הזה, כי בגלל התנאים החורפיים הקשים, היה בלתי אפשרי להתחיל מיד בתיקון הגג. אולם הוא ידע שאם לא יפעלו במהרה, יזיק הדבר להמשך קיום הקלויז, אשר המתנגדים חורקים עליו שיניהם גם בלא זה. ומצד שני הוא רצה לנסוע לאיזור טשהערין, כדרכו בכל חורף לגייס תמיכה למען הדפסת ליקוטי הלכות כרך ב'. הוא כתב לר' יצחק:
"עצת ה' היא תקום. וה' ית' יחזק לבבך ולבבינו שנזכה לשמח נפשנו ולהפוך כל היגון ואנחה לשמחה. שאחרי כל מה שעבר עלינו אנו זוכים להיות נקרא על שמו הקדוש ואין אנו שמחים על צרת נפילת הגג ממקום קדוש כזה... רק אנו מצטערים בצרתו, ואנו בטוחים בה' שיתקן הכל מהרה" (עלים לתרופה תמו).