פרק מא - שיבה מהגלות · אשרינו שזכינו להתקבץ במקום גניזתו הק'
"בני חביבי, חמדת לבבי, הוד לבי ונפשי... דע, שגם לי נדמה שלא עבר עלי מעודי כאשר עבר עלי אחר ראש השנה הזה, בפרט בסוכות. והאמת הוא כן!... עם כל זה מידה טובה מרובה, וחסדו גבר עלי וגם עליך, ועזרנו השי"ת בנפלאותיו וטובותיו ונסיו שבכל יום ובכל עת ערב ובוקר וצהרים... בפרט בירח האיתנים שאיתן במצוות הוא חודש תשרי הקדוש והנורא מאד, שזכינו לישועות נפלאות, ולחטוף גם קצת ששון ושמחה, ולישב בסוכה בכל יום, ולאחוז בידינו מאנא קרבא, מטה עוז, הם האתרוג והלולב והדס וערבה הקדושים והנוראים מאד, ולצעוק הושענא, הושענא, בכל יום, ובפרט בהושענא רבא, ולשמוח בשמיני עצרת ובשמחת תורה, והכל בכח הראש השנה הקדוש והנשגב והנורא מאד, שזכינו להתקבץ יחד במקום גניזתו הקדושה. אשרינו שזכינו לזה!"