פרק מא - שיבה מהגלות
שמחת התורה
למרות שהמזימה לשלח את מוהרנ"ת לארץ גזירה סיביר סוכלה, אולם התביעות הרשמיות נגדו נשארו עדיין בעינן בתיק המשטרתי בקמניץ. רק כעבור שלש שנים, בסוף קיץ תקצ"ח, בוטלו גם התביעות, ומוהרנ"ת נשם לרוחה לאחר שהותר לו לשוב לעירו ברסלב.
לעת עתה מוגבל הוא להיות אך בנמירוב, שם שכר בית לו ולמשפחתו, שהצטרפו אליו אחרי יום כיפור תקצ"ו.
בימי חג הסוכות של שנת תקצ"ו, באותה עת שמתנגדיו זממו נוראות מאחורי גבו, בעת שהחולק התכונן לצאת לקמניץ לדרוש את גרושו לסיביר, חגג מוהרנ"ת את זמן שמחתינו ברוב שמחה. במיוחד בליל שמחת תורה נהרו פניו וזרחו באור עילאי כאשר רקד עם ספר התורה ושמח בשמחתה של תורה.
שמחת החג לא הושבתה אצלו גם לאחר שבליל שמחת תורה, באמצע סעודת החג, נשלכה אבן גדולה לתוך ביתו אשר ניפצה את החלון לרסיסים... הוא המשיך בשמחתו העצומה כאילו דבר לא קרה, מוחו הדבוק בעליונים ברוממות החג, לא הופרע עקב כך.
בני משפחתו ואנשיו התנחמו נחמה פורתא, בכך שרוב תושבי נמירוב עמדו לצידם, וכעסו על המתנגדים היחידים היורדים לחייו של צדיק ואיש מורם מעם כמוהרנ"ת. ומאורע זה של זריקת האבן בעצומו של שמחת תורה, הכעיס את רוב אנשי העיר.
ניצוצות ההתנגדות לא כבו
האמת תיאמר, כי רשפי ההתנגדות לא כבו כליל, גם לאחר מנוסתו של החולק בתחילת החורף של אותה שנה.
בנסיון לעקור את הקינים האחרונים של אויביו בנפש שהתמקמו אי פה אי שם, ביקש מוהרנ"ת את עזרתם של כמה מראשי הקהילה. הם ניסו, אך לא נחלו הצלחה רבה בכך.
באותה שנה, סבל מוהרנ"ת מאד ממחלתו, מחלת המעיים שהציקה לו, שהחמירה מהרדיפות שסבל.
פה ושם מצאו שונאיו דרכים להטריד אותו ולהתנכל לו גם בנמירוב. הם ניסו פעם אחר פעם לגזול את מכתביו בעודם בבית הדואר בתקווה למצוא הוכחות שיפלילו אותו. הוא הפסיק להשתמש בדואר, ורוב התכתבותו נמשכה אז באמצעות שליחים נאמנים.
כמה מתלמידי מוהרנ"ת היו באים אליו לנמירוב בסירוגין. הרבה באו להיות אצלו בשבת הגדול. בדרכם דרך עיר ברסלב, עברו בקרבת משה חינקע'ס שכעס מאד על כך. הוא שלח את שניאור למושל ברסלב להודיע לו שעדיין נוסעים אנשים למוהרנ"ת.
המעצר בסעודה שלישית
אחת התביעות הקבועות נגדו היתה שהוא העמיד את עצמו כנביא וכמנהיג של כת מוזרה, ושבביתו מתקיימות אסיפות שמגמתן להמריד את האנשים נגד השלטון.
תביעה זו נתקבלה יפה באזני המשטרה, ובאחד השבתות כשישב מוהרנ"ת בסעודה שלישית עם תלמידיו, הופיעה לפתע המשטרה לעצור אותם. בדרך נס, הצליחו כמעט כל החסידים להמלט לפני שנעצרו ע"י השוטרים. הם עצרו רק את מוהרנ"ת עם עוד שלשה תלמידים.
מוהרנ"ת עוכב לזמן קצר בבית המשטרה, ולאחר מכן שוחרר עם תלמידיו לשלום. השפעתו של משה חינקע'ס בנמירוב היתה מוגבלת מאד (ימי התלאות קע).
הרדיפות-סם מרפא
מוהרנ"ת לא חדל מלעודד את חסידיו ולחזקם, שכל העובר עליהם אינו אלא כסם מרפא, שאמנם הוא מר בתחילתו אך לבסוף תבוא הרפואה והישועה. הוא כותב:
"החולאת והרפואות הם כמו מתנגדים זה לזה, ויש ביניהם מלחמה עצומה. כשהחולאת רואה שעוסקים באיזה סם לרפאותו ע"י שתיית הסם או ע"י שמניחין אותו ברטיה מבחוץ; תיכף כשמתחיל הסם לעשו"ת את פעולתו לצורך רפואתו לגרש המחלה, תיכף מתעורר המחלה בהתגברות חזק נגד הסם, ובשביל זה קשה מאד לכוון הרפואה... כך הוא בחולי הנפש ממש, ויותר ויותר, כי כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו, וכל מה שרוצים להתגבר באיזה התגברות גדול או קטן נגד חולי הנפש, כמו כן מתגבר יותר המתנגד מבפנים ומבחוץ... ותהלה לאל יש לנו דאקטור כזה שבקי מאד ברפואות נפשנו עד תכליתו עד הסוף האחרון!" (עלים לתרופה רי"ב).
"גדולים מעשי ה' אשר נותן כח ליעף כמוני לסבול מה שאני סובל עתה, אשר הרבה אתם יודעים ויותר מזה שאני יודע בעצמי אשר לא יאומן כי יסופר שיוכל אדם לסבול זאת, פוק חזי גבורתא דמרך, מאד עמקו מחשבותיו אשר הקדים להאיר בדבורים קדושים ורמזים ביד, והתנוצצות כזה עד שמקיים ומחיה אותי גם עתה, עד שמחזק ומחיה על ידי גם אתכם" (שם ריג).
* * *
שמחת החתונה של נכד רבינו
בתוך כוס היגונים זכו חסידי ברסלב לשמחה גדולה ששימחה את כלל חסידי ברסלב: ר' אברהם בער, נכדו של רבינו, התחתן שנית לאחר שהתגרש מבתו של משה חינקע'ס, ממנה סבל רבות.
אשתו השניה היתה בתו של ר' בער מטשהערין, אחד מהחסידים הראשונים של רבינו. ר' בער היה עשיר מופלג והוציא סכום עתק לנדוניה. לר' אברהם בער היתה זו הרוחה גדולה לאחר כל מה שסבל בבית משה חינקע'ס כמסופר לעיל.
היתה זו גם מכה ניצחת למשה חינקע'ס ואשתו עלקי, לראות את חתנם לשעבר, אוצר יקר מאד, שגרשוהו מביתם בחרפה ללא כל סיבה, משתדך עם משפחה כה חשובה. גם חבריו לדעה של משה חינקע'ס לעגו לו על שאיבד אוצר כזה. אמנם בתו נישאה בשנית, אך היא התגרשה תיכף לאחר מכן, ואז כבר התפשטה השמועה שהיא אינה אשה כשרה וכו' (ראה פרק לד).
* * *
יש ממה לפחד...
כאמור, שעל אף העלמותו של החולק, ואף גם משה חינקע'ס התחיל לסבול מצרות שלו, עדיין לא היתה ישועתו של מוהרנ"ת שלמה. תמיד הזדמן איזה מתנגד שניסה להציק לו ולרדת לחייו, אך השי"ת ראה בעניו והצילו ממנו, כפי הסיפור דלהלן המסופר בספר "ימי התלאות":
"בנמירוב היה למדן אחד מופלג ושמו אבא שהיה מכת המתנגדים. הוא היה מלמד בכפר. פעם היה אחד מאנשי שלומינו בכפר ההוא ונזדמן בבית ששם היה מלמד האבא הנ"ל, וראה אותו הולך בבית אנה ואנה, וחושב מחשבות כדרך הלמדנים, אבל באופן משונה. ושאל אותו במה היה מעמיק כ"כ מחשבותיו באופן משונה כזה, ואמר שע"י מחשבות רבות אלו מצא לו אופן שבמאה רו"כ שיש לו יהיה יכולת להכחיד את מוהרנ"ת ח"ו..."
"תיכף אחר אותם המחשבות, נשמע בנמירוב שהוציאו את האבא הנ"ל לאיזו 'בעל שם' דשם בשביל שיצא מדעתו. וספרו את כל המאורע למוהרנ"ת ז"ל, ונתן תודה רבה להשי"ת על זה. ואמר, שלולי זאת שיצא מדעתו היה ממה לירא ולפחד-ע"פ מה שמובא בליקוטי מוהר"ן אודות המחשבה שיש לה תוקף וכח לפעול ובפרט מחשבות של למדן ובעל מחשבה כמוהו" (ימי התלאות עמ' קעז).
* * *
ההתנכלות לספר המידות
בסביבות פסח תקצ"ו התחילו המתנגדים במסע התנכלות מחפיר נגד ספר המידות (ספר האלף בית) של רבינו, הם חיפשו על מה להיתפס, חיפשו וחיפשו עד שמצאו דבר להיתלות בו ולהגביר את הרדיפות עקב כך. שם נאמר:
"הזוכה להבין את התורה יוכל להבין רמיזות כל ההבדלים שבין כל הנבראים, וגם ידע התאחדותם, היינו ראשיתם ותכליתם... לפי גודל ידיעות התורה 'וטבעי העולם', כן נמסר ונשתעבד העולם תחתיו. ולפיכך היו נכנעים האריות תחת דניאל" (ספר המידות, דעת, ב', א' ב',).
החולקים טענו שבסעיף זה טמונה כביכול הוראה מרבינו ללמוד ולדעת את 'טבעי העולם' כדרך המשכילים, וכי כל נצחונו של דניאל בגוב האריות היה עקב ידיעתו בטבעי העולם ח"ו... ורק על ידי שהתנהג לפיהם, לא פגעו בו האריות אלא נכנעו אליו.
מהפכים דברי אלקים חיים...
מוהרנ"ת מבאר בטוב טעם ודעת, כי כל זה אינה אלא התנכלות שוא לדעת רבינו הקדושה, שכל כולה מבוססת להחדיר אמונה תמימה, טהורה ופשוטה בעולם. וכל כונתו באמרו 'לדעת את טבעי העולם' היא היפך מן הקצה אל הקצה מרעיונם הנפשע של המסלפים, כי אדרבה כונתו היא לומר כיצד מתנהגים טבעי העולם ע"פ התורה הקדושה, וכי טבעי העולם נכנעים תחתה.
ובמכתבו שנשלח מנמירוב ב"כ"ה לספירת העומר תקצ"ו" מתייחס מוהרנ"ת לצרה החדשה, על הסילוף בדברי רבינו וניצולה לרדיפות נגד אנשיו. הוא מאריך לבאר זאת בטוב טעם ודעת, וכדאי להביא מדבריו הנפלאים:
"...הנה קול הרעש על עלילת שקר מענין מה שמהפכין דברי אלקים חיים שבספר הא"ב, כבר שמעתי זה קודם פסח ולא היה אצלי דבר חדש, כי כבר שמעתי זה כמה שנים שהמתנגדים מצאו כאן מקום לטעות להחזיק במחלוקתם. כי בדרך שאדם רוצה לילך מוליכים אותו, והתורה יש בה שני כוחות, זכה נעשה לו סם חיים, לא זכה נעשה לו סם מות, וכל אחד יכול למצוא בהתורה כרצונו. כמו שראינו שהאפיקורסים מפרשים עיקר תורתינו הק' תורת משה אמת לדעתם הרעה, מכ"ש שאר ספרים קדושים. ובפרט בדורות שלפנינו בענין הספרים שנתפשטו מהבעש"ט ותלמידיו הק' שמצאו בהם החולקים הלומדים, אע"פ שהיה קצתם צדיקים וגדולים בתורה, אעפ"כ חתרו ומצאו כדעתם, כאילו ח"ו תלמידי הבעש"ט ז"ל הנקראים בשם חסידים הם כותבים דברים כנגד התורה ח"ו..."
גם בלא זה-יצא עתק מפיהם...
"ואם לא היתה צעקת החולקים עלינו כי אם על דבר זה בלבד, בודאי היה לי להשיב להם. אך הלא זה ידוע ומפורסם שגם מקודם חלקו הרבה ויצא עתק מפיהם בחרופים וגדופים וליצנות בלי שיעור בחינם על לא דבר, רק מחמת שכל הנלוים אליו ז"ל ולשמו הק' בחייו ולאחר הסתלקותו, בוער לבם ברשפי אש שלהבת יה להשי"ת ותורתו הק' ולהתפלל בכונה, ומשים לב היטב שהעולם הבל הבלים אין בו ממש וכו', ומרגיל עצמו ללכת בעצותיו הק' הכלולין מתרי"ג עטין דאורייתא המיישרים את האדם לילך בדרך האמת בדרך אבותינו הק'..."
אשרינו שזכינו להנצל מטעותם
"מה נאמר מה נדבר, אשרינו שאנחנו זכינו להנצל מטעותם, ושם חלקינו בחיים להתקרב לאור קדוש ואמת כזה".
לדעת סוד הטבע משורש התורה...
"והנה דע ידידי, שפה כאשר נעשה הרעש מענין מה שכתוב בספר המידות -נמצאו אנשים בעלי דעה שאינם מאנ"ש כלל רק שנטו דעתם להסתכל על האמת, ושחקו מזה. ואמרו שאפילו לא היה שום תירוץ על זה-איך יעלה על הדעת לחלוק על צדיק מפורסם כזה בשביל איזה קשיא ופליאה שמצאו בספריו? כי הלא כבר שמענו פליאות רבות גדולות מאלה על כל הצדיקים מפורסמים, אדרבה אין צדיק שלא יהיה פליאות ותמיהות עצומות עליו..."
"ולפי האמת" מסביר מוהרנ"ת את דברי רבינו בספר המידות "רואים בעינים כונתו הקדושה של אדמו"ר ז"ל, שאין כונתו ח"ו לדעת טבעי העולם ע"פ חכמת המחקרים כמו אריסטין ואפלטין שר"י, רק כונתו לדעת סוד הטבע מהיכן שרשה באותיות התורה ובצרופיהן" (כמבואר בסעיף הקודם לזה בספר המידות כמבואר לעיל).
כל תיבות רבינו מנויים וספורים...
"ומי שמשים לב למה שכתב שם באות הקודם לזה, יוכל להתנוצץ לו שם מעט גדולת רבינו ז"ל הקדוש והנורא זצוק"ל, עיי"ש כל תיבה ותיבה, כי כולם מנויים וספורים בדקדוק גדול. ובפרט מה שכתב שם בסוף: 'והזוכה להבין את התורה, יוכל להבין רמיזת כל ההבדלים שבין כל הנבראים, וגם ידע התאחדותם, היינו ראשיתם ותכליתם. כי בראשית ובתכלית, הם באחדות בלי הבדל'..."
"שומו שמים על זאת" מזדעק מוהרנ"ת "העירה והקיצה ה' למשפטו ולריבו... מי שמע, מי ראה נוראות כאלה. ואם היה החולק משים לבו אל האמת לבטל נצחונו הרע נגד האמת, היה רואה שם גדולת הבורא ית' וגדולת תורתינו הקדושה וגדולת רבינו ז"ל..."
כל רז לא אניס ליה-הכונה לרזין עילאין
"עכ"פ" מסיים מוהרנ"ת לבאר דברי רבינו היטב "מזה אנו מבינים שמה שכתב תיכף 'דע לפי גודל ידיעת טבעי עולם' כונתו לפי גודל ידיעת הטבע איך היא מושרשת באותיות התורה שעל פיה מתנהג הטבע, וכמו שכתוב אחר כך, כי דניאל היה חכם גדול וכל רז לא אניס ליה, והיה יודע טבע האריה וכו'. בודאי מה שכתב 'וכל רז לא אניס ליה' אין כונתו ח"ו על חכמת המחקרים כפי דעת הטועים האומרים שח"ו אריסטו היה חכם כדניאל, רחמנא ליצלן מדיעות רעות כאלו, אבל אנו מאמינים בני מאמינים שמה שנאמר על דניאל 'וכל רז לא אניס ליה' הכונה על רזין עילאין, רזין גנוזין וסתימין, ומי שיודע הטבע ע"פ סתרי רזין גנוזין כאלו בודאי הטבע נשתעבד תחתיו..."
רבינו מסר נפשו להכניע דעות זרות...
"והחולקים רוצים להפוך הקערה על פיה... וימלא פיהם חצץ על שטות הבל כזה, שרוצים לתלות בוקי סריקי בצדיק אמיתי קדוש ונורא כזה, אשר ידוע ומפורסם שכל ימיו עסק ביגיעות עצומות להכניס אמונה בישראל בפשיטות ובתמימות בלי שום חכמות, וגילה הרבה תורות נפלאות ונוראות על זה כמפורסם. ואייתי ספר ותחזה... וכל יסורים קשים ועצומים שהיה לו, וכל התנגדות המחלוקת העצום עליו ועל הנלוים אליו הוא רק מחמת זה שרוצה להכניע כל דעות זרות וכפירות מישראל ולהכניס אמונה שלימה בעולם כידוע למי שזכה לעמוד לפניו..."
מוהרנ"ת מאריך מאד במכתבו לבסס ענין זה, ומסיים: "מי שענה לדניאל וכו' ולכל הצדיקים והחסידים והישרים והתמימים הוא יעננו ויצילנו מחרב פיהם... יבושו ויכלמו מבקשי נפשנו..."
עדיין לא הגיע אל המנוחה והנחלה
התקפת ההתגרות החדשה הזאת לתורת רבינו ולדעתו הקדושה, ורצונם של המתנגדים לקעקע כל יסודותיו הק' של דרכו הקדושה של רבינו-הוכיחה למוהרנ"ת שהמתנגדים עוד לא מיצו עדיין את נשקם עד תומו, וכי מסוגלים הם לכל רע ולכל שקר, ומי יודע מה עוד נכון להם.
* * *
שבועות חדש שלא עבר עלי כזאת...
חג השבועות היה אחד מהזמנים הקבועים, בו נקבצו חסידי ברסלב אצל רבינו בעודו בחיים חיותו. בזמנים טובים יותר המשיכו תלמידיו של מוהרנ"ת את המנהג ובאו גם אליו לברסלב.
אולם לא כן בשנה הזאת... שנת תקצ"ו, שנת גלותו של מוהרנ"ת בנמירוב. היתה זאת הפעם הראשונה שהיה בנמירוב בחג השבועות מאז שנת תקס"ג (שאז שלחו רבינו לביתו. ראה פרק ט').שהוא ותלמידיו פחדו להתאסף ביחד.
בשברון לבו מתאר מוהרנ"ת את אותו חג השבועות והימים הסמוכים להם, במכתב הנושא את התאריך "מוצאי שבת במדבר תקצ"ו":
"בשעה זאת גמרתי ההבדלה, וימי חג השבועות ממשמשין ובאין. שבועות חדש שלא עבר עלי כזאת זה כמה שנים, שאהיה מוכרח להיות בנמירוב, ויהיה פחד מלהתקבץ יחד לומר יחד אקדמות... אם לא מנעו המונעים כי אם אמירת האקדמות של הקבוץ הקדוש שלנו גם כן ראוי שיבוא עליהם מה שיבוא, אך אעפ"כ קויתי לה' שיומשך עלינו קדושת שבועות זמן מתן תורתינו בחסדו הגדול..."
* * *
הצפיה לאישור נסיעה לאומאן
אנשי שלומינו, בידעם את המניעות העצומות שעברו על מוהרנ"ת בשנה האחרונה בנוגע לנסיעתו לאומאן על ראש השנה, וכי כל נסיעתו היתה בסכנה גדולה, כבר החלו מתחילת הקיץ ואף קודם לכן, לפעול אצל השלטונות להשיג אישור נסיעה עבור מוהרנ"ת לראש השנה.
במכתבו ממוצאי שבת פרשת 'עקב' כותב מוהרנ"ת: "השי"ת יזכני לקבל בילעט (אישור נסיעה) מהרה, ואזכה להיות בקרוב שם באומאן..."
ובמכתבו מאור ליום ה' כי תצא תקצ"ו כותב: "תהלה לאל, בזה היום בשרו אותי שיתנו לי בילעט, כי הגיע התשובה מקמניץ ליתן... והנה עתה אני מקוה לקבל הבילעט בעזה"י בשבוע זאת, ואז אסע לאומאן אי"ה אחר שבת הסמוך..."
וביום א' כי תבא הוא כותב: "הנה הבילעט עדיין לא קבלתי... כעת בדעתי לנסוע ביום מחר אי"ה לברסלב, וכן ציוו עלי מברסלב כל אנ"ש, שכולם עומדים ומצפים שאבוא לשם לשלום, ובחסדו הגדול אקבל שם הבילעט בישועתו הנפלאה ית'".
כשבוע לפני ראש השנה תקצ"ז, קיבל מוהרנ"ת סוף סוף את רשיונו בכדי להגיע לאומאן לראש השנה.
לה' הישועה שאשוב במהרה לביתי...
מוהרנ"ת אמנם נסע לאומאן לראש השנה. הוא מסכם זאת בקצרה במכתבו מ"יום ה' שם ה'" (למחרת יוהכ"פ): "בני חביבי עד הנה עזרנו רחמיו העצומים שיצאתי ובאתי לשלום מנמירוב לאומאן, ומאומאן לטפליק על השבת תשובה, ומשם לפה ברסלב, ושבתתי פה שבת שבתון יוה"כ האיום והנורא מאד, מי ימלל גבורות ה' וכו'. אילו היו כל הימים דיו וכו'..."
מוהרנ"ת לא מפסיק מלצפות ולהתפלל שיזכה להשתחרר מגלותו ולשוב לביתו בברסלב: "ולה' הישועה והתקוה שאשוב לביתי בקרוב בנפלאותיו וחסדיו הרבים אשר לא תמנו ולא כלו כאשר אנו רואים בעינינו..."
כשאישור הנסיעה היה בכיסו, היה מותר לו לנסוע ברחבי אוקראינה, אולם עדיין לא הותר לו לשוב ולגור בברסלב, למרות שהותר לו לנסוע לשם, לשם סידור עניניו. כדי לגור בברסלב היה זקוק לאישור מיוחד מבית המשפט של קמניץ.
הוא נאלץ לחזור לנמירוב ולהמשיך את גלותו שם. תלמידיו שנכספו מאד לבוא למוהרנ"ת בזמנים קבועים, כשבת חנוכה וכדומה, נצטערו מאד שנמנע מהם הדבר כל זמן שהוא נמצא בנמירוב. לבסוף הגיעו אליו רק מתי מספר של חסידים לשבת חנוכה. מוהרנ"ת הרבה בעת ההיא לעמוד בקשר הדוק עם תלמידיו ולחזק אותם בכל מיני דברי חיזוק ועידוד המשיבין את הנפש. החיזוק והעידוד שנמצאים באחת ההלכות הנודעות שכתב בתקופה הזאת, מתומצתים במכתב שכתב לר' יצחק:
להתחזק לראות התקוה בעינים ממש
"וירא את המקום מרחוק" (בראשית כב ה')-שצריכין לראות הישועה כמו שרואין הדבר בעיניו ממש, אך הוא מרחוק. שזה פירוש הפסוק הזה בענין אברהם, בעת שהוליך את יצחק בנו לעקידה, שהס"מ רצה לבלבלו הרבה בכמה הסתות ופיתויים... כמו שאמרו רז"ל בגמרא ובמדרש (סנהדרין פט, תנחומא וירא כב).ראה והבן והבט היטב, ושים לב לכל הדברים הנאמרים שם בענין הנסיון. והתורה, בכל אדם ובכל זמן."
"וצריכין להיות חזק כאילו אנו רואים התקווה הטובה בעינינו ממש, אך הוא מרחוק מאד בבחינת 'וירא את המקום', שראה את המקום שהוא מקום בית המקדש, שעתידין זרעו של יצחק לירש, אך הוא 'מרחוק'. כי לעת עתה היה מוליך אותו לעקידה לעשו"ת רצונו ית', בלי שום מחשבת חוץ, ואם הוא תרתי דסתרי מאד, שרואה המקום של בית המקדש שירשו זרעו של יצחק לעתיד בגדולה כזאת וכו', ועתה הוא מוליך אותו לשחיטה, אעפ"כ לא הרהר אחר מידותיו ח"ו. כי זה העיקר לבער ולסלק כל הקושיות והבלבולים והעקמימות שבלבו לעשו"ת את שלו... וזהו "ממרחק תביא לחמה" (משלי לא יד)-ממרחק דיקא, שלחמה של תורה אין יכולין לקבל כי אם ממרחק דיקא, וגם הלחם בגשמיות שהוא פרנסה, צריכין לידע שבא ממרחק הרבה, כל אחד לפי פרנסתו, ואז חזקים בודאי בבטחון שצריכים להיות בטוח שבודאי יפרנסו השם ית' כראוי... ואי אפשר לבאר בכתב הכל, אך די בזה למשים לב אל האמת" (עלים לתרופה רלב).
* * *
זהובים יקרים
בחורף תקצ"ז, חידש מוהרנ"ת את נסיעותיו החורפיות סביב אוקראינה, להפגש עם אנשי שלומינו כדרכו מאז הסתלקות רבינו. הוא נסע לאיזורי טשהערין, קרימנטשוק והסביבה. בדרכו לשם הוא עבר דרך אומאן וטפליק הסמוכה.
כל פעם שמוהרנ"ת נזדמן לטפליק, התאכסן אצל אחד ממקורבי רבינו בשם ר' נתנאל. הלה עשיר גדול היה אבל קמצן מטבעו, הוא היה מתייגע תמיד להתגבר על מידת קמצנותו, וחילק מעות לצדקה.
ר' נתנאל זה נתן פעם עשרה אדומים לרבינו (סכום עתק), ורבינו שיבח אותו מאד על כך, מכיון שנתינת צדקה גדולה כזו היתה אצלו בבחינת מסירות נפש ממש. הוא אמר שהוא מחבב ומייקר את הרענדליך של ר' נתנאל, וכי הרענדל של ר' נתנאל עושה רעש בשמים.
כמו כן בשעה שמוהרנ"ת בנה את הקלויז, התחייב ר' נתנאל לתת שנים עשר רובל כסף, אף הוא סכום עצום בימים ההם, אבל הוא נדרש למאמץ גדול בכדי לתת את הכסף. הוא נתן איפוא את הכסף בתשלומים: בתחילה נתן רק שלוש, וכעבור זמן עוד שלוש, וכן הלאה עד שמילא את כל הבטחתו.
דו שיח בין מוהרנ"ת להרב מסאווראן
בהיותו אחד מנגידי העיר, היו אישים גדולים וחשובים מתאכסנים אצל ר' נתנאל בכל עת שנקלעו לעיר טפליק. גם הרב מסאווראן היה מתאכסן אצל ר' נתנאל כשנזדמן לטפליק, שנים רבות לפני שהתפרצה המחלוקת. קרה פעם שהוא ומוהרנ"ת התאכסנו בעת ובעונה אחת אצל ר' נתנאל.
באותה פגישה אף נדברו ביניהם הרב מסאווראן ומוהרנ"ת. הרב מסאווראן התייחס אז לקמצנותו של ר' נתנאל, כפי שמסופר ב'כוכבי אור':
"הרב הנ"ל [מסאווראן] דיבר מהקמצנות של ר' נתנאל, וסיפר אז שפוסק אחד לא נפסקה הלכה כמותו מפני שהיה קמצן, וזה הדבר היה בסוד ליחידי הדורות, ונענע ר' נתן בראשו כאילו הוא יודע. וכפף הרב הנ"ל ראשו למוהרנ"ת שיאמר לו, ואמר לו. ונתפעל הרב הנ"ל ואמר למוהרנ"ת: הלא בודאי הייתם צריכים לילך בבגדי משי. והשיב לו מוהרנ"ת: "זאת גם כן חייב ר' נתנאל"..."
הקללה שלא נתקיימה
במשך ימי התלאות של מוהרנ"ת, שלח הרב מסאווראן מכתב לר' נתנאל, בו הזהיר אותו לא להכניס יותר את מוהרנ"ת לביתו. בין מקורביו של הרב מסאווראן נכללו בריונים שלא היססו להשתמש בדרכי אלימות בכדי להבטיח שישמעו בקולו. אעפ"כ ר' נתנאל לא נכנע. הוא השיב: "זה אי אפשר, כי הרי מוהרנ"ת אין לו מקום להתאכסן כי אם אצלי, ומה שהרב מפחיד אותי, מה אוכל לעשות".
ר' נתנאל הזדרז ושלח מכתב למוהרנ"ת, בטרם יוודע לו דבר איומו של הרב מסאווראן ויימנע מלבוא אליו. במכתבו הודיע לו על מכתב הרב מסאווראן ושאין בדעתו להשמע אליו.
כשהגיע מוהרנ"ת לטפליק, קיבל אותו ר' נתנאל בכבוד גדול, והכין עבורו סעודה גדולה. במיוחד התאמצה בתו של ר' נתנאל להכין מטעמים עבור האורח החשוב.
כשנודע להרב מסאווראן שר' נתנאל אירח את מוהרנ"ת בביתו, הקפיד עליו ואף אמר שבעבור זה לא יהיו לה ילדים. מוהרנ"ת פנה ואמר לר' נתנאל: "עתה פתח הרב מסאווראן את פי להתפלל להשי"ת בעבורה".
היא נתברכה בבנים, וזכתה עוד לראות את נכדיה הולכים בדרך רבינו ונוסעים לאומאן לראש השנה.
צדקה תציל ממות
כשחלה ר' נתנאל בא מוהרנ"ת לבקרו. ר' נתנאל ביקש ממוהרנ"ת שיושיט לו את ידו ועי"כ תבוא ארוכה למחלתו (כמו שמצינו כן בגמרא על כמה תנאים ואמוראים שעשו כן ברכות ה:).
אמר לו מוהרנ"ת: "לאו כל אדם יכול לעשו"ת את הדבר הזה".
ענה לו ר' נתנאל: "אני מאמין שאתם יכולין לעשו"ת זאת".
השיב מוהרנ"ת: "לא בכל אדם יכולין לעשו"ת את הדבר הזה"...
כשמוהרנ"ת פנה ללכת, הוא אמר לבתו של ר' נתנאל: "אם יתן ר' נתנאל סכום כסף לצדקה יותר מכפי יכולתו, אפשר שיחיה עוד"!
הבת רצה לספר זאת לאביה, אבל מוהרנ"ת אמר: "הוא חיב לעשו"ת כן על דעת עצמו, כי אם לא כן זה לא יועיל..."
* * *
התכנסות-רק בימות החול
מוהרנ"ת חזר לנמירוב סמוך לפסח ונשאר שם רוב הקיץ, פעם אחת בלבד יצא את נמירוב בכדי לנסוע לאומאן.
אם כי יש לציין שלאחרונה שבה אליו מעט המנוחה בנמירוב, אך לא פעם התעוררה המחלוקת, כאשר שונאיו מנצלים כל הזדמנות להתנכל אליו.
אחת הסיבות להתנפלות אויביו עליו, היתה ביאתם של כמה מהתלמידים אליו לחג השבועות. אש הקנאה בערה בהם מיד לאחר מכן, על שעדיין יוקדת בבית מוהרנ"ת שלהבתו הקדושה של רבינו אשר לא תכבה. הם איימו עליו שאם יכניס לביתו אורחים מן החוץ בשבת ובחג, ילשינו עליו לפני השלטונות.
מוהרנ"ת שהכיר בשונאיו שבקל הם יבצעו זממם, הורה לאנשיו שלא יבואו אליו כי אם בימות החול.
* * *
ההדפסה הושבתה כליל
יותר מעשר שנים עברו מאז שיצא הספר האחרון לאור מתחת ידיו של מוהרנ"ת. בשנת תקפ"ו (1826) הופסקה ההדפסה בלחץ אויביו, מה גם שהדפוס שהקים ביגיעה עצומה כבר נסגר לפני כן. המצב הגיע לידי כך שכמעט לא היה בנמצא ספר מספרי רבינו.
אמנם בשנת תקצ"ד (1834), יצר מוהרנ"ת קשרים עם אנשי למברג, להדפיס שם את הספרים (ראה פרק ל"ג), אולם חדשים ספורים לאחר מכן החל מסע ההתנגדות בתנופה עזה על ידי הרב מסאווראן, ומוהרנ"ת נאלץ להמלט על נפשו כדי להציל את חייו שהיו בסכנה גדולה, ומאז עמד בפני מערכת של רדיפות יום יומיות, כך שלא היה שייך כלל להעלות על הדעת לעסוק במלאכה הקשה של הדפסת ספרים.
ועתה בשנה ההיא התגבר מסע הדיכוי במיוחד נגד תורת רבינו על ידי שלטון העריץ הצאר ניקולאי. גזירת הקנטוניסטים שנגזרה כדי לעקור ח"ו תורה מישראל היתה רק הראשונה בסדרה של גזירות, שמטרתן לעקור תורה מישראל.
הגזירה נגד ספרי רבינו
באותה שנה תקצ"ז (1837), תוך שיתוף פעולה עם המשכילים הארורים, הטילו השלטונות חרם על הדפסת שבע קבוצות של ספרי קודש, ביניהם ספר הזהר הק', כתבי הרה"ק רבי שניאור זלמן מליאדי בעל התניא, וכתבי רבינו. ספרים אלה-טענו אנשי שלטון הרשע-גורמים לדכאון ולעצבון רוח (ראה פרק לב).
הן על כל אלה היה לבו של מוהרנ"ת דואב עליו במאד. הוא לא היה יכול לתאר לעצמו את המשכיותה של חסידות ברסלב לנצח ללא הדפסת הספרים הקדושים, שבהם נמצאת דעתו הקדושה והשראתו לדורות עולם.
* * *
שנת תקצ"ח
שנת תקצ"ח (1838) מצאה את מוהרנ"ת כשהוא עדיין אינו על מקומו, הוא נתון עדיין למעקב עיניהם החמורות של השלטונות, והוא מרצה את גלותו בנמירוב.
ימים קשים עברו עליו לאחר ששב מהציון הק' בראש השנה לנמירוב, אך אעפ"כ הוא מתעלם מצרותיו האישיות, ומתחזק וחש סיפוק עצום מהמצוות הקדושו"ת של חודש תשרי, כפי שזה בא לידי ביטוי במכתבו לבנו ר' יצחק בו הוא מחזקו על היסורים והמשברים הקשים העוברים עליו:
אשרינו שזכינו להתקבץ במקום גניזתו הק'
"בני חביבי, חמדת לבבי, הוד לבי ונפשי... דע, שגם לי נדמה שלא עבר עלי מעודי כאשר עבר עלי אחר ראש השנה הזה, בפרט בסוכות. והאמת הוא כן!... עם כל זה מידה טובה מרובה, וחסדו גבר עלי וגם עליך, ועזרנו השי"ת בנפלאותיו וטובותיו ונסיו שבכל יום ובכל עת ערב ובוקר וצהרים... בפרט בירח האיתנים שאיתן במצוות הוא חודש תשרי הקדוש והנורא מאד, שזכינו לישועות נפלאות, ולחטוף גם קצת ששון ושמחה, ולישב בסוכה בכל יום, ולאחוז בידינו מאנא קרבא, מטה עוז, הם האתרוג והלולב והדס וערבה הקדושים והנוראים מאד, ולצעוק הושענא, הושענא, בכל יום, ובפרט בהושענא רבא, ולשמוח בשמיני עצרת ובשמחת תורה, והכל בכח הראש השנה הקדוש והנשגב והנורא מאד, שזכינו להתקבץ יחד במקום גניזתו הקדושה. אשרינו שזכינו לזה!"
מי שהוא אצלו בר"ה צריך לשמוח כל השנה
ובמכתב שכותב לבנו אז בעצם ימי חול המועד נאמר:
"בני חביבי, מכתבך קבלתי עתה והיה בדעתי לבלי להשיבך מפני כבוד חול המועד, אך מדברי גיסך נ"י הבנתי עוצם תשוקתך למכתבי, וגם כי דברינו כולם הם דברי תורה הנוגעים למעשה ולהצלת הנפש!... בודאי מצוה לכתוב גם בחול המועד... קוה לה' ויושיע לך בכל עיניניך... ואל תשכח שתהלה לא-ל היית על ראש השנה הזה בתוך עדה קדושה ונוראה כזאת, וכבר הזהירנו הוא ז"ל שמי שהוא אצלו על ר"ה צריך לשמוח בכל השנה..."
* * *
המצב משתפר
כמה שבועות לאחר ראש השנה נסע מוהרנ"ת לברסלב לראות אם אפשר לסיים את משפטו, בכדי שיוכל לחזור לביתו בברסלב. ברם, מתנגדיו היו משופעים בכסף ובזמן, בכדי לגרום לעיכובים. לכל מקום שפנה מוהרנ"ת, הוצב מכשול חדש בדרכו. במשך החורף הוא נסע גם לויניצה, אולי משם תבוא ישועתו, אך לשוא.
אעפ"כ הרגיש מוהרנ"ת את עצמו בטוח יותר, הוא התחיל לקבל יותר אורחים בביתו, וכן קשריו עם אנשי שלומינו נתהדקו יותר.
בסוף החורף מבשר לו בנו ר' יצחק, כי בנו דוד צבי התארס למזל טוב. מוהרנ"ת שולח לו מכתב ברכה בו הוא מבטא את שמחתו העצומה מכך.
כמו כן עסק אז מוהרנ"ת להשיא את בנו חורגו שמעלקא. החתונה התקיימה לפני פורים.
כנזכר לעיל, הכריז ר' יודל לפני כשלוש שנים כלפי המתנגדים ואמר: "יש זכות תולה שנה אחת, יש זכות תולה ב' שנים, יש זכות תולה ג' שנים, ויותר לא!" (ראה פרק לו). ברוך דיין שהצית את אש המחלוקת, וכמעט גרם להריגתו של מוהרנ"ת, הוא אותו ברוך דיין ששילם רעה תחת טובה שעשה לו מוהרנ"ת שהכניסו בשקידת התורה, ועי"ז נעשה דיין, ולאחר מכן נהפך לו לשונא מושבע המבקש את נפשו. הוא מת באותו חורף, ואף זה גרם להחלשת המחלוקת.
חדשו"ת נפלאות...
באותה שנה חל פורים ביום א'. מוהרנ"ת נסע לברסלב לשבת 'זכור' ונשאר גם לפורים. הוא הרגיש שמחה גדולה בשבת, ורקד הרבה.
כדאי להעתיק ממכתבו של מוהרנ"ת על "חדשו"ת נפלאות" כהגדרתו:
"עתה אודיעך, בני חביבי עם כל אנ"ש נפלאות חדשות, כי בלילה הזאת אחר שזכינו לשמוח כראוי, וגם אנכי ת"ל רקדתי הרבה ביום שבת קודש ובלילה העבר, והנחתי לישון אחר חצות הלילה ולא יכולתי לישון. אחר כך בערך ג' שעות אחר חצות בא לביתי איש אחד אשר מסר אותי כמפורסם (היה זה שניאור שהלשין עליו לחוקר הממשלה-ראה פרק לח), ובא בבכי רבה ועצומה בקידה וכריעה והשתחויה... כי אשתו נחלשה מאד עד למות. וכן היה כי בשעה זאת נפטרה... ונפל לרגלי ונשק אותם בכח גדול... וכן עשה כמה פעמים... וביקש ממני מחילה בבכיה בדמעות זולגות, ואמר: חטאתי... כל המסירות היו על ידי, מה אעשה, תמחלו לי... ונתן לי ב' רו"כ על פדיון, ובכה שאין לו יותר ליתן, והבטיח אם יוכל לתקן מה שקלקל בודאי יתקן להשתדל לטובתי בכל כוחו (לשחררו מגלות נמירוב ולהשיבו לברסלב) ואמר שגם היום אני יכול לכנוס פה..."
מוהרנ"ת מסיים:
"לכו חזו מפעלות ה' מי יתן שכן יזכו כל המתנגדים לפייס אותי לטובתם הנצחית, ודרכי ה' נעימים מאד מאד. גדולים מעשי ה' מאד עמקו מחשבותיו. שמחו אחי ורעי בישועת ה'... בפרט עתה, בפורים זמן שמחה לכל!" (עלים לתרופה רנח).
סופו של משה חינקע'ס
עם כל זאת, משה חינקע'ס, האוייב המושבע, לא חלי ולא מרגיש כלל. בסמוך לשבועות, כשמוהרנ"ת נסע לברסלב להשתדל לאשר את חזרתו באופן סופי, התייצב משה חינקע'ס במרכז העיר כשהוא מאבד עשתונותיו כליל והכריז בקול גדול:
"הוא רוצה לחזור לכאן! הוא רוצה לחזור לכאן! נו, נו, כל זמן שאני חי הוא לא יחזור! כל מה שעלי לעשו"ת הוא לגשת לגובירנאטור"... (מושל העיר).
משה חינקע'ס צעד למשרד המושל. בהכנסו לשם הוא היה בריא אולם. באותה שעה ישב אצל המושל יהודי אחד. משה חינקע'ס ביקש ממנו להמתין בחוץ... אצה לו הדרך להזיק למוהרנ"ת בטרם השחרור... הוא נכנס לבית המושל וסגר אחריו את הדלת... היהודי שעמד בחוץ שמע שהוא מדבר ממוהרנ"ת...
והנה תוך כדי דיבורו עם המושל, התמוטט לפתע על עמדו ונפל ארצה אין אונים ואבד את הכרתו...
המושל שחשש שמא משה חינקע'ס ימות במשרדו, הזמין חיש מהר עזרה. אנשים הביאו יי"ש וסמי הרחה להשיב נפשו, אך לשוא. הם חיפשו עגלה להוביל את משה חינקע'ס לביתו, אבל העגלה היחידה שנמצאה, היתה עגלת הזבל. המושל עמד על כך שיפנו את משה חינקע'ס לביתו ומיד, והגם שבעגלת הזבל היו ערימות של לכלוך וצואה, ציוה המושל להעמיס אותו על עגלה זו, ובעיקר להפטר ממנו שלא יפח את נשמתו בביתו...
משה חינקע'ס שכב בביתו וגנח והזיע עוד יממה אחת עד שמת.
בעת הלוויתו של משה חינקע'ס יצא מוהרנ"ת מעיר ברסלב כי אמר: "להשאר בעיר ולא ללכת להלויתו איני יכול, כי הרי בכל זאת תמך הרבה ברבינו בהיותו מקורב אליו. וללכת ללויה גם איני רוצה-בגלל כל המחלוקת שנגרם על ידו" (שיח שרפי קודש א' תרסב).
מיתתו הפתאומית של משה חינקע'ס עשתה רעש גדול בברסלב, הרי הוא היה בריא בעת שנכנס למושל, ולפתע נפל ומת!
פחד גדול נפל על המתנגדים בשמעם על כמה ממנהיגיהם שנענשו. הרבה מהם באו לבקש מחילה ממוהרנ"ת, ובעצמם הגישו כבר בקשו"ת למען חזרתו לברסלב.
במשך שאר הקיץ, המתין מוהרנ"ת בסבלנות בנמירוב להודעה שביטלו את התביעות נגדו ושיכול כבר לחזור, אולם עד ראש השנה תקצ"ט, עדיין לא קיבל תשובה.
מוהרנ"ת נסע לאומאן לקיבוץ לראש השנה, ואח"כ המשיך לברסלב שם היה ביום כיפור. תיכף אחרי כן הוא חזר לנמירוב ושם קבל הודעה מהמושל שהוא יכול לחזור לברסלב. סוף סוף התאפשר לו לשוב הביתה! וחזר תיכף ומיד בין יום הכפורים לסוכות.
ה' יתברך יגמור בעדך...
רבינו אמר למוהרנ"ת: "הם ירדפו אותך וירדפו אותך וירדפו אותך... אבל ה' ית' יגמור בשבילך..."
קודם הסתלקותו שכב רבינו במיטתו והסתכל על מוהרנ"ת כאומר: "אני יודע מה יעבור עליך..." מוהרנ"ת אמר לאחר זמן: "בחיי רבינו קבלתי חיזוק מדיבוריו. וכיום אני מקבל חיות וחיזוק מהסתכלותו עלי".
רבי אברהם ב"ר נחמן כותב:
"אע"פ שהיתה לו הבטחה זו מרבינו ז"ל, שה' יושיעו, אעפ"כ בעת המחלוקת מה מאד הרבה בתפילה כמו מרדכי שידע מההבטחה לקץ שבעים, כנודע, אעפ"כ בעת צרה 'ויזעק זעקה גדולה' וכו', ולה' התשועה כמו שהבטיח. וזה מסתרי הנהגות הבורא ית'" (ימי התלאות עמ' קפד).
* * *