פרק מ - המסור · פני אך לשלום...
לאחר מנוסתו של החולק, כבר לא היה כוחו עמו להמשיך במחלוקת נגד מוהרנ"ת ואנשיו. כאמור הוא סבל ממחלתו, וכן תלוי ועומד נגדו כתב אשמה קשה מצד השלטון, ותשקוט הארץ.
זאת ועוד: באותה עת הורה לאנשיו לעזוב את מוהרנ"ת ולהפסיק לרדפו נפש.
למשמע הדברים הללו נענה ואמר מוהרנ"ת:
"אני פני לשלום, וגם אנ"ש לא יזיקו לו כלל. כל חפצי הוא שהם יניחו לי ולא יפעלו נגדי לרדפני ולהמיתני."
מאז שקטה המחלוקת כמעט כליל. לא נשארו אלא מעט שונאים מושבעים כמו משה חינקע'ס וברוך דיין, אלה עדיין לא השיבו את חרב השנאה לנדנה, אולם הרדיפה הגלויה נגד מוהרנ"ת התחילה להפסק.
* * *