פרק מ - המסור · הבריחה מפחד השלטון
בשמוע החולק את דברי המושל, הבין מיד כי נפשו בסכנה כאן בעיר, ובמקום להמשיך לעסוק ולפעול בשילוחו והגלייתו של מוהרנ"ת-נאלץ הוא עצמו לברוח ולהתחבא שמא יחרץ דינו למות.
ר' אברהם מתאר את סיום הפרשה אשר בסופה שקטה המחלוקת כליל על מוהרנ"ת:
"תיכף עזב החולק את בית ר' אהרן משה, ועבר למקום מוצנע כזה שלא ידע שום אדם. ואפילו ר' אהרן משה כשיחזור מנסיעתו לא ידע היכן הוא... ואכן מיד באו אנשי חיל לחפש אחריו בבית ר' אהרן משה. ואמרו להם שהיה כאן אך נסע חזרה לביתו".
"החולק ידע היטב שידרשו אחריו גם בביתו בכדי להביאו לקמניץ בלוויית אנשי חיל כמו שמובילים רוצח, עד שיגמר שם משפטו אשר בו יואשם לפחות כשותף לרצח".
"לכן התייעץ עם מקורביו, היות שהוא מפורסם לרבי ולרב, א"כ גם אם הוא יעקור דירתו מעירו לעיר אחרת, גם שם תשיג אותו ידה של המשטרה, על כן מוכרח הוא איפוא לעקור למדינה אחרת בסתר, כי בריש גלי הוא כבר לא יוכל לצאת, כי הממשלה לא תתן לו רשו"ת לצאת למדינה אחרת כל זמן שתלוי ועומד עליו משפט".
לבסוף ברח לטיטצ'לניק.
הוא סבל טלטולי דרך רבים במנוסתו, ועקב כך נעשה לו שבר במעיו, שהציק למחלת המעיים שסבל בלאו הכי.
ומסיים ר' אברהם:
"מוהרנ"ת אמר לאנשיו שהיו אצלו בנמירוב (שלושת הנחמנים הנ"ל) באור ליום ו' פרשת בראשית: אתם כלי שלם והוא וכו' ומאז נשקט הריב".
החולק נפטר כשנתיים ימים לאחר מכן, בחורף תקצ"ח.