פרק לו - מפעל הנעליים · רצון יראיו יעשה
מוהרנ"ת היה אומר תמיד, שברגע שמתחילים לבדוק את החמץ, הרי זה כבר "קצת פסח", וכאן לא נראה הבית כלל כאילו הפסח מתקרב. אולם אך הגיע זמן בדיקת החמץ, כמו שכח מוהרנ"ת מכל הסובב אותו, והחל להתכונן לקיים מצוה זו של בדיקת חמץ בדחילו ורחימו, כראוי וכיאות.
הוא אמר את הברכה בהתלהבות רבה כרגיל, רק השנה הוסיף עוד כוונה, שכפי שצריכים להוציא את החמץ, כך יזכהו השם להפטר מהמפעל המחומץ הלזה.
אחרי שאמר את הברכה, החל מוהרנ"ת להלך בבית אנה ואנה עם נרו לבדוק ולחפש בחורין ובסדקין כתיקון חז"ל. תחילה הוא חשש להכנס לחדר המפעל מאימת הפועלים הערלים, אולם הללו התפעלו כל כך מברכתו שנאמרה בתלהבות ובדבקות עצומה, עד אשר הם בעצמם הורו לו לעשו"ת את עבודתו הקדושה, לחפש בכל מקום שירצה ושלא יתחשב בהם כלל. תפילתו של מוהרנ"ת התקבלה מיד, וכבר נראו באופק נצנוצים של ישועה קרובה, של השתחררות משעבוד המפעל.
כי עם כוחם העצום של המתנגדים, היו יחידים מחסידי ברסלב שהיתה להם השפעה כל שהיא אצל אנשי השלטון, ולא הפסיקו לפעול ולעשו"ת שתדלנות למען יוציאו את המפעל מרשו"ת מוהרנ"ת. ובחסדי ה' הצליחו סוף סוף לשכנע אותם להוציא את המפעל מביתו.
וכבר למחרת לפני הצהריים, ערב פסח, ללא הודעה מוקדמת, נטלו עמהם את כליהם ועורותיהם ועזבו את המקום והלכו כלעומת שבאו. מיד שכרו כמה אנשים לבוא לעזור לנקות את הבית ולהכין אותו לחג.
שונאיו ראו שמבצע הנעליים נכשל, ומוהרנ"ת יוכל לחוג את חג הפסח כראוי בביתו ללא הליווי של עבודת הנעליים-עובדא שבה רצו מאד המתנגדים-הם נחלו איפוא מפח נפש, והחלו לראות בעיניהם כי ה' עמו, ורצון יראיו יעשה, וכי סייעתא דשמיא מלוה את כל דרכיו. וסוף כל סוף יוצא כשידו על העליונה.