פרק לו - מפעל הנעליים · מפעל הנעליים
כשבוע לאחרי פורים אכן חזר מוהרנ"ת לביתו, לאחר העדרות של שלושה חדשים כשהוא נע ונד בארץ.
מקורביו אמנם הכינו לו קבלת פנים נאותה כפי הראוי לאיש נעלה ומורם מעם, אך גם קבלת פנים מסוג אחר נכונה לו...
משה חינקע'ס ואנשיו לא יכלו לעכל את עובדת השתחררותו הסופית של מוהרנ"ת, וכי שוב הוא יכול להתהלך ברחובה של עיר כאילו מאומה לא קרה. הם תכננו מזימות שונות כיצד להצר את צעדיו ולהרע לו כפי מה שהם יכולים.
ההזדמנות לא אחרה לבוא: באותו זמן הוצבה פלוגה צבאית בברסלב. הללו היו זקוקים לחדר גדול בכדי לייצר ולתקן נעלי החיילים. העבודה היתה אמורה להמשך חודש ימים. משה חינקע'ס, שכל מחשבתו היתה להרע למוהרנ"ת, הצליח לשכנע את מפקד הפלוגה שיקים את בית מלאכת הנעליים בתוך ביתו של מוהרנ"ת, היות ויש לו דירה מרווחת ובה כמה חדרים גדולים [אחד מהם שימש לבית המדרש שם נתאספו החסידים], והיא ודאי תתאים להשכנת בית המלאכה.
תמורת "תרומה צנועה" מיד משה חינקע'ס, קיבל המפקד את העצה ללא היסוס, ולאחר יום או יומיים מחזרתו מהגלות, הפך ביתו של מוהרנ"ת, לדאבון לבו, לבית מלאכה של נעליים מבלי שיוכל להביע את התנגדותו.
ערמות ערמות של עורות וכלי עבודה נערמו בביתו של מוהרנ"ת, ופועלים ערלים החלו להסתובב בבית ולצאת ולבוא, ולעשו"ת בו כבתוך שלהם, הדבר הטריד והפריע קשו"ת למנוחתו של מוהרנ"ת ולניהול חיי הבית כתיקונו. מה גם שעשו את שבתו חול. קול רעש של פועלים וכלי עבודה נשמע מביתו בשבת כבימי החול, והדבר פצע את לבו כמדקרות חרב.
שונאיו ידעו היטב לכוון להעמיס עליו את מלאכת הנעליים בימים הסמוכים לפסח, כאשר כל ישראל עוסקים לנקות ולטהר את בתיהם לכבוד החג הקדוש, ובביתו לא היה שייך כלל לחשוב על ניקוי והוצאת החמץ בשעה שפועלים ערלים עובדים שם במלאכה גסה, וזוללים שם חמץ ונבילות וטריפות.
גם סמוך לבדיקת חמץ, עבדו עדיין הערלים בביתו של מוהרנ"ת, ושם גם אכלו את ארוחותיהם...