פרק לו - מפעל הנעליים · טמאו את היכל קדשך...
בליל פורים לאחר קריאת המגילה, התאספו קבוצת מתנגדים בריונים ליד הקלויז באומאן, והתחילו לידות אבנים לעבר בית הכנסת. הם שברו את הדלת וניפצו את החלונות, נכנסו פנימה, עקרו את המנורות והנברשות.
המחזה היה מסמר שער, כיצד העיזו יהודים שומרי תורה להרים יד בבית מקדש מעט.
אולם כמה מהפושעים נתפסו. הללו נתבעו לבית המשפט על ידי כמה מנגידי העיר שנפשם נקעה על המעשה הנפשע, ביניהם ר' אברהם וינברג, הנזכר לעיל. הללו נאלצו לשלם דמי כל הנזק. לאחר מכן סידר ר' אברהם הגנה משטרתית עבור הקלויז (ראה פרק לד הערה 6).
בתחילה היה רצונו של מוהרנ"ת לנסוע חזרה לביתו מיד לאחר פורים, אבל עכשיו נזקק להשאר עוד כמה ימים באומאן לפקח על התיקונים בקלויז. הוא כבר רצה לשום פעמיו לביתו, כשלפתע קיבל הודעה מברסלב שקצין המשטרה ביקר שוב בביתו.
מוהרנ"ת שלח מכתב לר' שמואל וינברג, ובקש ממנו לברר אם הקצין נשלח ע"י השלטונות, או שמא שונאיו מתגרים בו ולא יותר. ואם אכן כן הוא, בקש שיזהירו את הקצין לא לנסות להפחיד אותו. מוהרנ"ת גם ביקש מר' שמואל וינברג שיודיע לו מתי תגיע השעה בה הוא כבר יוכל לחזור הביתה ללא חשש.