פרק לו - מפעל הנעליים · חרות גם מהנעליים...
כשהגיעו ל"שלחן עורך", תוך כדי הסעודה התחילו בני משפחתו לדבר על כל מה שעברו ועל הישועה שעשה עמהם ה', וכן על שיצאו לחרות מהשעבוד של מפעל הנעליים, שעלול היה להשאר בביתם לתקופה ארוכה. וכי שונאיהם נחלו מפלה שמזימותיהם השפלות בסיוע השלטון לא עלו יפה. תוך כדי כך התחילו בני המשפחה לדבר נגד שונאיהם, שונאי נפשם וחורשי רעתם. מוהרנ"ת בעדינות נפשו הקפיד עליהם וכה אמר:
"עכשיו בזמן עת רצון גדול כזה, שכמה יגיעות וטירחא היה לכל אחד ואחד לבער החמץ ולהכניס את החג ולהכין את כל המצוות לחג קדוש ונעים זה, כמה מעות הוציאו על זה-אסור לדבר סרה עליהם, הלא אחינו הם, ובודאי יהיה להם תיקון בסוף, ואנחנו נצטרך לחפש בשבילם את התיקונים!"
אחרי סעודת יו"ט, סיים מוהרנ"ת את ההגדה בהתלהבות, ובפרט באמירת "נשמת" בניגונו המיוחד המעורר את הלב.
* * *