פרק לו - מפעל הנעליים · גילוי שכינה!
לאחר חדשים של נידודים מחוץ לבית, נחוג הסדר בבית מוהרנ"ת ברוב פאר ודיצה. מוהרנ"ת הסב דרך חרות על מיטה כשפניו לקיר כמנהגו, ואמר את ההגדה בהתלהבות, בלהט אש קודש כמנהגו מימים ימימה.
מסופר על ההתלהבות הנוראה שאחזה במוהרנ"ת בליל הסדר, כי פעם בעת שהגיע למילים "ובמורא גדול-זו גילוי שכינה" אש קודש אחזתו, ונפל חלשו"ת והתעלף.
ובנוסח אחר היה מספר נכדו מורינו ר' אברהם שטערנהארץ זצ"ל, בשם זקנתו מרת חנה צירל ע"ה, שסיפרה מאביה מוהרנ"ת, שפעם אחת בהגיעו למילים אלו התעלף מהמורא הגדול. וכן היה מספר הרה"ח ר' לוי יצחק בנדר זצ"ל, והוסיף, שמוהרנ"ת היה מכסה את פניו בעת הזאת מחמת שפניו היו בוערות כלפיד אש, כדי שבני משפחתו יוכלו לשבת במחיצתו.