אור ברסלב
באש ובמים פרק לה - מנוסה › ספור התינוקת

באש ובמים

פרק לה - מנוסה · ספור התינוקת

נע ונד

ובברסלב גופא... שונאיו של מוהרנ"ת היו נוהגים לזרוק אבנים על ביתו בחשכת הלילה. בני הבית ידעו כבר כי עם רדת החשיכה מוכרחים להגיף את התריסים לשם הגנה.

באחד הלילות שכחו לסגור את תריסי החדר הקטן שם ישנה התינוקת הקטנה, אסתר שיינדל, נכדתו של מוהרנ"ת. פתאום התחילה התינוקת לבכות. אמה ניגשה אליה מיד, והוציאתה מעריסתה. באותו רגע חלפה ביעף אבן גדולה מאד דרך החלון ונפלה לתוך העריסה הריקנית---אילו היתה התינוקת בעריסתה, ללא ספק היתה נהרגת. נס גלוי קרה עמה, שכפסע ממש היה בינה לבין המות. לשפלות נתעבת כזאת הגיעה רשעותם של המתנגדים. במכתבו לאחר סיפור התינוקת, כותב מוהרנ"ת לבתו חנה צירל אם התינוקת:

"לבתי חנה צירל... ולבת תחי'... והנה גם לה זורקים אבנים, השי"ת יזכינו שיצאו ממנה דורות ודורי דורות שיהיו יראי ה' ואנשי אמת, כי זה כל מגמתינו.."

וכדאי להוסיף את הערת המסדר לספר עלים לתרופה על מכתב זה, המתאר בפרוטרוט את סיפור התינוקת, ממנו נוכל לעמוד יותר על המצב הקשה בו היו שרויים חסידי ברסלב, ועל עוצם גדולתו של מוהרנ"ת שלא שת לבו לכל זאת, רק עבד את השי"ת במדריגות נעלות ונשגבות:

"אמר המעתיק, המעשה זאת של התינוקת היה כך: כי באותה השנה היו זורקים אבנים לבית מורנו ר' נתן ז"ל עד סכנת נפשות, והיו מקדימים לסגור הלאדין (תריסים) של החלונות תיכף בכניסת הלילה בעוד שהיה מעט יום. פעם אחת שכחו לסגור לאדין אחד של בית קטן שקורין אלקיר, ששם ישבה בתו מרת חנה צירל הנ"ל, ובתה הנ"ל היתה עדיין תינוקת קטנה של חצי שנה, והיתה מונחת בעריסה, והעריסה היתה תלויה נגד החלון, ואמה ישבה אצלה. בתוך כך התחילה לבכות כדרך הילדים הקטנים, והוציאה אמה מהעריסה ולא הספיקה להוציא כולה מהעריסה. ובתוך כך פרח אבן גדול מאד דרך החלון בקול וברעש גדול ונפל לתוך העריסה אשר אלו היתה הקטנה בעריסה בודאי היתה נהרגת על ידי זה האבן, כי היה אבן גדול מאד, והיתה כפשע בינה ובין המות, ובנס גדול נמלטה".

"ואתה הקורא... הבן גודל הרדיפות והסכנות שעבר עליו כל ימי חייו הקדושים, ממש כוח ברזל היה כוחו שסבל כל הנ"ל, ואעפ"כ לא שת לבו לכל הנ"ל להתעצל או להתעצב ח"ו בעבודת ה' שעבד כל ימיו, רק עוד קרב את עצמו להשי"ת בכפלי כפליים, ולמד ולימד ועשה ומעשה לרבים, והכל בכח ובהתלהבות גדול ועצום מאד. וכל זה בנגלה אשר ראינו בעינינו, חוץ מה שזכה לפנימיות ונסתרות אשר אי אפשר לצייר בפה ולא בכתב, רק החכם ומבין מדעתו הבין מעט מזעיר כמציץ מן החרכים בהסתכלו על פניו המאירות או בדברו עמו פנים אל פנים, אשר פניו היתה בוערת כלפידים ממש בביטול כל הרגשו"ת בעת עוסקו בתורה ותפילה. וכמה וכמה פעמים היו זולגים עיניו דמעות מרוב דבקותו בו ית', וכל שומעו היה נופל עליו פחד ואימה ויראה ובושה אשר לא היה יכול להרים פניו מגודל הבושה והפחד שנפל עליו. מה אומר מה אדבר, אוי אוי לנו על שברינו נחלה מכותינו. השי"ת ינחם אותנו במהרה אמן".

* * *

תוכן העניינים

באש ובמים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה