פרק לה - מנוסה · נע ונד
ר' נחמן מטולטשין היה עני מרוד ואף כסף להוצאות נסיעה בכדי לברוח מהעיר לא היה לו. באחד הימים כשהגיע לביתו, ספרו לו אשתו וחותנו על דבר הרדיפות הקשו"ת שהתפרצו באופן נורא נגד חסידי ברסלב בעיר. הם חששו לחייו ומיד שלחו אותו מהבית שיברח לנפשו. ר' נחמן היה עייף מדי מכדי לברוח כברת דרך ארוכה, כי האפשרות היחידה לברוח היתה, רגלית, כי כאמור כסף להוצאות הבריחה אין. ולכן לא התקדם הרבה בבריחתו ועצר לנוח בחוצות טולטשין בביתו של יהודי אחד שהכיר בו שהוא לא מתנגד לברסלב.
למחרת בבוקר הוא שם פעמיו לאומאן.
בדרך, עבר ר' נחמן דרך העיירה מכיליפקע. ר' נחמן לא היה לבוש כיאות בבגדי חורף להגן מפני הקור והצינה, והחליט לנסות את מזלו ולעצור לכמה שעות להתחמם. הוא הסתובב במקום עד שפגש יהודי. ר' נחמן שאל אם יש בית שיוכל שם להתחמם. שאלתו הראשונה היתה: "האתה ברסלבר? הם עלולים להרוג אותך!" מחמת פקוח נפש -השיב ר' נחמן: "אתפלא עליכם איך אתם יכולים לחשוד בי שאני ברסלבר?!"
היהודי הראה לו בית שבו יוכל לחמם את עצמותיו הקרות והעייפות מטלטול הדרכים. ר' נחמן נכנס ונעמד ליד האח. סמוך אליו בכה תינוק בעריסתו ואיש אחד נענע את העריסה בכדי להרגיע את התינוק אבל ללא הועיל, ובכיותיו גברו מרגע לרגע. לבסוף צעק האיש על התינוק:
"הנה הוא צועק כמו שברסלבר צועק בתפילתו!".
בשמוע ר' נחמן את השנאה הנוטפת מפי האיש-ברח מיד מהבית ונחפז לאומאן.