פרק לה - מנוסה · להתרגל בנסיונות...
"ואתם, אנשי עיר ברסלב, לא טעמתם עדיין צער ומרירות ומניעות עד הנה, ועתה מה אעשה לכם, אחי ורעי ההכרח שיעבור על כל אחד מניעות ונסיונות רבות מעודו ועד זקנותו; אשרי מי שיעמוד בהם. כאשר אתם רואים מה שנעשה עם משה חינקע'ס, אשר כל העולם, אפילו מתנגדים, תמהים ושוחקים ממנו, שנחלק ונפל כל כך... השם ית' ירחם עליו ויקימו וישיבו אל האמת מהרה!" (שם קעא)
לאלה שאיימו עליהם להפסיק להם את חלוקת הקמח, מוהרנ"ת כותב:
"ומה עושים כל העניים והאביונים שבכל העיירות, שאין חולקים להם שום קמח ואין שום קצבה כלל, ואעפ"כ הם חיים ומתקיימים? היעלה על הדעת, שאחרי כל השיחות שדברתי עמכם, יהיה נחשב לנסיון מה שלקחו הקמח מהעניים? והלא ידידנו רבי יודל מדאשיב ור' שמואל אייזיק ז"ל ושאר אנ"ש סבלו בנעוריהם עניות ודחקות גדולה ולא השגיחו בעירם עליהם כלל. וכן אנוכי העני והאביון, הפקרתי פרנסתי כשנתקרבתי אליו ז"ל, וב"ה לא הפסדתי על ידי זה כלל גם בעולם הזה. ואשר אתם דואגים ומצטערים על צערי... האמת שאתם צריכין להצטער בצרתי ולהתפלל ולזעוק הרבה לה' ית' שיצילני מאויבי ומרודפי..." (שם קעא).
ר' יצחק היה מארגן משלוחים של קמח בברסלב. הוא היה מגיע אחרי חצות הלילה והיה מוריד שק קמח אצל ר' לייבצ'ה, חסיד ברסלב שהיה גר בקצה העיר. ר' לייבצ'ה נטל את הקמח והביאו למוהרנ"ת.
כך דאג ר' יצחק לספק קמח למוהרנ"ת ובני ביתו בכל תקופת שנות הסבל. כששמע מוהרנ"ת שמשה חינקע'ס שומר על זכויות העניים, הוא אמר: "הרי אמר כבר רבינו, שבכל עוולה יש יושר" (שיח שרפי קודש א'-תשסו, ראה שיחות הר"ן עח).