פרק לה - מנוסה · באנו לעולם עבור עמל ויגיעה...
אם כי חלה רגיעת מה במצב עם שחרור האנשים והכתבים, עדיין רחוקה היתה הדרך מהשקטת המחלוקת לגמרי. השנאה והעוינות בעיר ברסלב וסביבתה נמשכה ללא הפסק. החולקים עשו כל אשר לאל ידם להציק לחסידי ברסלב ולדכאם. הם חיבלו בפרנסתם והחרימו את עסקיהם, ועשו הכל בכדי לרוששם. רבים מהחסידים העניים ביותר קבלו עזרה ממוסדות צדקה כולל חלוקה שבועית של קמח (ראה יורה דעה רנו: א').אלה ניסו לעצור את חלוקת הקמח לחסידי ברסלב העניים. חוץ ממה שסבלו חסידי ברסלב מחוסר פרנסה, הם היו נתונים להתעללות קבועה, קריאות לעג, סקילה באבנים והטרדה כללית.
כשמוהרנ"ת היה עדיין במחבוא בטשהערין, היה מודע היטב לנעשה בקרב אנשי שלומינו באמצעות בניו ואוהביו: ר' שכנא ור' יצחק, ר' שמואל וינברג, ר' אברהם בער ואחרים. בידינו לא מצויים מכתביהם, אולם מתוך תשובות מוהרנ"ת נראה ברור ששפכו לפניו את מר ליבם על מצוקותיהם ויסוריהם. מוהרנ"ת שהוא עצמו היה במצב קשה מאד, מצא בכל זאת את הכח והעצמה להשיב להם באריכות רבה, הוא עודדם, נחמם, חזקם ואמצם, ויעץ להם איך לפעול:
"...עם כל זה הכל הבל כי הזמן פורח, וימינו כצל עובר, ובימים מועטים יעבור ויהיה נשכח הכל. ומי שישאר על עמדו להסתופף בצל קדושתו ז"ל ולעסוק בספריו הקדושים-אשרי לו! ולהיפוך ח"ו בודאי יבוש בעצמו ויתחרט מאד... וכבר עברו בזיונות כאלה בדורות הקודמים, כשהאיר הבעש"ט ז"ל אורו הקדוש בעולם, וגם עלינו ועל כל אנ"ש עברו כאלה וכאלה, ואם באיזה אופנים עתה הבזיונות גדולים ביותר-אדרבה, מזה יכולין להבין מעלת הנחשק... 'חבי כמעט רגע עד יעבור זעם', כי בודאי לא יעזוב אותנו ה' ית', ויעשה עמנו אות לטובה ויראו שונאינו ויבושו... כי העולם מלא נסיונות בכל יום בכמה אופנים... כי לא באנו לזה העולם לאכול ולשתות ושארי תאוות ח"ו, ולא בשביל ממון וכבוד המדומה של זה העולם רק לסבול עמל ויגיעה כדי להכיר את בוראינו ויוצרינו ית"ש... כי בהכרח לסבול מרירות בכל פעם, ואחר כך השי"ת עוזר בחסדו כאשר כבר ראינו כמה פעמים וכמו שכתוב הנה לשלום מר לי מר" (עלים לתרופה קסט).