פרק לב - הגזירות · הדרך לקרב אנשים להשי"ת
בברסלב היה פעם יהודי שעבד כפקיד במשרד ממשלתי. "הוא נכנס פעם בשבת ל"קלויז" שבברסלב בעת שאמרו הקהל קדושת "כתר". וכשהרים ידיו, הבחינו אנ"ש בדיו שהכתים את ידיו, שהיה עדיין טרי ממה שכתב בעצם יום השבת רח"ל. כמה מאנ"ש רצו לגעור בו ולגרשו מבית המדרש על חוצפתו ועזותו הרבה, אולם מוהרנ"ת עיכב בעדם ולא הניח להם להרע לו באמרו: והרי לא בכדי נכנס אלינו, בודאי חושב הוא על תשובה, כי לבתי כנסיות אחרים לא הניחו לו להכנס. ואמנם לא עבר זמן רב והוא התקרב אחר כך לאנ"ש ונעשה לירא וכשר" (שיח שרפי קודש א'-תרי"ח).
עוד יסופר. בעיר טולטשין, מקום מגוריו של ר' יצחק בן מוהרנ"ת, היה אחד מאנשי המקום שלמד ספרי השכלה. באחד הימים נכנס לבית הדואר אל רבי יצחק שהיה כידוע מנהל הדואר בעיר, ובקש ממנו שישאיר לו מקום בעגלת הדאר הנוסעת לברלין, כי חפץ לנסוע לשם ללמוד מדע והשכל אצל ראשי המשכילים בברלין. באותה שעה נכנס מוהרנ"ת אל בנו לבית הדואר. והנה כשאך הביט האיש ההוא בפני מוהרנ"ת מצא חן בעיניו מאד, ושאל את רבי יצחק: "מי הוא האדם הזה?" ענה לו רבי יצחק: "זהו אדוני אבי". ושאלו: "האם יכול אני לדבר עמו?". "בודאי!"-השיב לו ר' יצחק, והלה התחיל לדבר עם מוהרנ"ת. בדיבורי האמת והחן שלו שבה מוהרנ"ת את לבו של המשכיל החדש, וכמובן שיותר כבר לא נסע לברלין, רק נשאר אצל מוהרנ"ת ונעשה ירא וכשר בזכותו" (שיח שרפי קודש א'-תרי"ח).
ועם שניהם שמח מוהרנ"ת ואמר: שעמם הוא יתפאר בבית דין של מעלה!