פרק לב - הגזירות · גודל ועוצם נשמתו של איש מישראל
מוהרנ"ת ידע שתורות רבינו הן הן הרפואה שהקב"ה הכין לפני המכה. ולכן, בנוסף לתפילותיו לה', השקיע את כל מאמציו להדפסת והפצת ספרי רבינו ככל שניתן לאל ידו, וכן הרבה בהפצת תורותיו בעל פה לכל החפץ לשמוע, בכלל אלו היו גם המשכילים בעצמם מאומאן, וכמו שמוהרנ"ת סמוך להסתלקותו כשדיבר אודות התגברות ה"טרייף-פסול" של המשכילים- אמר, "שעָלֶה אחד מספרי רבינו יתקן את הכל"...
רבינו גילה שהניצוץ הקדוש נמצא בפנימיותו של כל יהודי, אפילו הרשע ביותר. וכה היה מבטו של מוהרנ"ת על כל יהודי, כי האף שמצד אחד גינה בכל תוקף את הרע, אולם מאידך גיסא היה אמון על תורת רבינו שגם הרשע גמור לא איבד את הנקודה היהודית שבו, וצריכים לדונו לכף זכות, ועל ידי כך מעלים אותו מחובה לזכות (עיין ליקו"מ רפ"ב).
הוא אמר פעם: "אני יכול לומר פשט במהר"ם שי"ף הקשה ביותר-אבל לא על היהודי הקטן והגרוע ביותר..." ועוד אמר: "יש לי ללמד זכות על הגרוע שבגרועים, שאם הייתי כותבם היו נכתבים על כמה ניירות (בויגען) כפי שאני יודע מה שנעשה עם האדם בזה העולם..."
* * *