פרק לב - הגזירות · חכמות זרות-השבר הגדול
כאמור, מתקיף מוהרנ"ת קשו"ת את מזימתם השטנית של המשכילים לחנך את ילדי ישראל חכמות זרות ושפות, במרירות שלא נמצאת באף מקום בכתביו:
"וע"כ ראוי לנו לבכות ולצעוק יום ולילה, נבטוש רישא בכותלא דביתא, בת עמי חגרי שק, התפלשי בעפרים, אבל יחיד עשי לך, מספד תמרורים, על גודל השבר והצרה הגדולה הנשמעת בעולם. אשר עדיין לא היתה כזאת. אשר נתחברו בכמה מקומות כמה כיתות רשעים גמורים מפורסמים. ועשו לעצמן חברת חינוך נערים. ללמד בני ישראל הקטנים חכמות חיצוניות ולשונות העכו"ם. והם מטמאים הבל פיהם הקדוש. ועוקרים אותם בחייהם מקטנותם מהש"י ומן התורה. כי מרגילים אותם בדרכי העכו"ם ובמלבושיהם מנעוריהם, והם צודים נפשו"ת יקרות פורחות לגיהנום. אוי לנו כי שודדנו! אוי לנו על שברינו! אוי ואבוי ואם אמרתי אספרה כמו אפס קצה מעוצם הצרה הזאת יכלו המון יריעות. כי אין רעה גדולה מזו כאשר נראה בחוש שכל אלו הנערים שנתגדלו ע"פ הדרכים הרעים האלו, הם אפיקורסים מפורסמים והם גרועים ממשומדים! ומחללים שבת בפרהסיא ומתלוצצים מכל התורה כולה... ואין צורך להאריך ולבאר עוצם הצרה הגדולה הזאת אשר כמוהו לא נהייתה, אשר על זה התנבאו כל נביאינו שיהיה בסוף הימים..." (ליקוטי הלכות פסח ז', ו').