אור ברסלב
באש ובמים פרק לב - הגזירות › הבחנה בין רשעים לבין טועים

באש ובמים

פרק לב - הגזירות · הבחנה בין רשעים לבין טועים

הדרך לקרב אנשים להשי"ת

כשגינה את ההשכלה ולחם כנגדה בכל עוז, ידע מוהרנ"ת להבחין בין המנהיגים, מורי דרך ההשכלה, שכל מגמתם היתה לפרוץ את כרם בית ישראל ולנטוע שם זמורות רעים, שאותם צריך לרדוף עד חרמה, לבין חוטאים טועים, שבפנימיותם רצו למצוא את ה', אך נתפתו על ידי המשכילים בחשבם שדרכם היא הדרך האמיתית, אותם מצוה לקרב ולהראות להם את הדרך הנכונה והאמיתית. בקשר לזה כותב מוהרנ"ת:

"וזהו בחינת האיסורים שאין מתבטלין אפילו בשישים, דהיינו כל הדברים החשובים, בריה, חתיכה הראויה להתכבד, דבר חשוב ודבר שבמנין וכו', וכן האיסורים החמורים כגון עבודה זרה וחמץ בפסח שאיסורן בכל שהוא ואין מתבטלין בס' (עיין יור"ד הלי תערובות) זה בחי' מה שכתוב בליקוטי מוהר"ן (נ"ט-א') שיש רשעים שאסור לקרבן וכו'".

"וזה בחי' כל הדברים החשובים שאין מתבטלין, כי האיסורים החשובים זה בחי' רשעים גדולים וחשובים במעלה שהם הנגידים והעשירים והם חשובים וגדולים בזה העולם עד שאין המשפט יכול להכניע ולבטל הרע שלהם, ע"כ אין מתבטלין בס' וע"כ אסור לקרבם כי הם מורידים את המקרבן ממדריגתו ח"ו".

"וזה בחי' אין מבטלין איסור לכתחילה, כי אם כשנפל מעצמו לתוך ההיתר, היינו שגם הרשעים שמותר לקרבן שהם בחי' איסורים המתבטלים, אסור לבטלם לכתחילה, שאסור לילך בזרוע ליקח אותם בעל כרחם ולהכניעם ולבטלם בתוך הקדושה, כי בהכרח שיהיה איזה איתערותא דלתתא. רק אם יפול מעצמו לתוך ההיתר אז מבטלין אותו... הנפשו"ת שנפלו אליו ונתקרבו אצלו..." (ליקוטי הלכות תערובות ה': א'-ג' ראה גם ליקוטי הלכות אבידה ומציאה ג': ט"ז).

ומוסיף מוהרנ"ת מי שמחפש באמת את הקב"ה, הרי מובטח לו שימצא אותו, גם אם הוא הולך עדיין בדרך לא טובה, ולכן מצוה כאמור, לעזור בידו ולהובילו בדרך הנכונה, ולא להרחיקו ח"ו.

"אפילו אם הוא הגרוע שבגרועים, אפילו אם עבר מה שעבר וגם עכשיו הוא במקום שהוא, אעפ"כ יחזק ידו תמיד לבקש ולחפש אותו ית' גם במקומו, אעפ"י שנפל למקומות הרעים לגמרי שהם מקומות המטונפות, שכבודו ית' רחוק משם, אעפ"כ יצטער ויתגעגע וידרוש ויבקש ויחפש איה מקום כבודו. ואזי יזכה לעלות בתכלית העליה..."

"וזה בחי' מלאכת המשכן שנצטוו אחר מעשה העגל. וזה בחי' מלאכת המשכן שצוה הש"י שיבנו משכן מכסף וזהב ונחושת ושאר חפצים של חול. אשר ע"י רבוי הכסף והזהב עשו את העגל, וצוה עליהם הש"י שבמה שקלקלו בו יתתקנו ושיחפשו ויבקשו הקדושה שם דייקא וכל איש יבקש ויחפש אם נמצא אצלו כסף וזהב וכו'... ועי"ז דייקא בנו את המשכן, שהלך עמהם ממקום למקום. ובכל מקום שעמד שם קנה קדושה גבוה שם, והיו נוהגים שם כל הדינים הנוהגים בביהמ"ק. וזר היה אסור ליכנס למקום שעמד שם המשכן וכל הדינים ואח"כ כשפרקו את המשכן משם, היו מותרים כל הזרים ואפילו טמאים ליכנס לשם. כי זאת הקדושה הוא בבחי' איה, בחי' "איה מקום כבודו". כי היא קדושה גבוהה ונעלמת מאד. עד שא"א לידע מקומו אי"ה; רק במקום שזוכין למוצאו כפי הבקשה והחיפוש שם זוכין שיתגלה קדושתו" (ליקוטי הלכות גביית חוב מהיתומים ג': ו',ז').

* * *

תוכן העניינים

באש ובמים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה