אור ברסלב
באש ובמים פרק לא - תקוות ואכזבות › "נגעה בי יד ה'"-פטירת הרבנית

באש ובמים

פרק לא - תקוות ואכזבות · "נגעה בי יד ה'"-פטירת הרבנית

העיקר הוא הרצון והכיסופים

בחדשי הקיץ של אותה שנה חלתה אשתו של מוהרנ"ת אנושות. באחד הימים הזדמן המקובל ר' יודל מגדולי תלמידי רבינו לעיר ברסלב, בדרך נסיעתו לעיר אומאן. מוהרנ"ת הציע לזוגתו שתלך להתברך מפיו לרפואתה. כשנכנסה אצלו ובקשה אותו שיתפלל בעבורה, היו פניו של ר' יודל חתומות ולא ענה לה מאומה. אחר כך אמר: 'וכי מה אני יכול לעזור לה, מוהרנ"ת צריך להביא לעולם עוד שני בנים..." (שיח שרפי קודש א'-תשט"ו).(לאחר מכן נתבררו דבריו המופלאים: אשתו הראשונה נפטרה ממחלתה, מוהרנ"ת נישא בשנית, ומאשתו השניה נולדו לו שני בנים).

לא עבר זמן רב, ואשת מוהרנ"ת אמנם הבריאה. אולם מיד חלו ילדיהם, וחייהם היו בסכנה "והיה לי צער גדול מאד, מלבד שארי בלבולים" משתפך מוהרנ"ת.

לקראת ערב ראש חודש אלול נסע מוהרנ"ת לאומאן, ומשם כתב לבנו, ר' שכנא, ושפך לבו על כל היסורים שעוברים עליו. הוא ביקש ממנו שיכתוב לו דברי עידוד והתחזקות.

בשעה שמוהרנ"ת יצא את ברסלב, היתה אשתו עדיין בקו הבריאות. ולאחר שיצא מברסלב לאומאן חלתה שוב ונפלה למשכב אשר ממנו לא קמה עוד. היא השיבה את נשמתה לבוראה בראש חודש אלול, בעוד מוהרנ"ת נמצא באומאן. כך שהמכתב לר' שכנא הגיע טרם שנודע למוהרנ"ת על פטירת אשתו.

כשהגיע מוהרנ"ת לביתו באמצע ימי השבעה, נודע לו מיד על דבר האסון הגדול בהלקח ממנו אשתו מרת אסתר שיינדל ע"ה.

שלושים ושלוש שנים חי מוהרנ"ת עם אשתו זו. אם כי בתחילת שנות נישואיהם, מאז שמוהרנ"ת התקרב לרבינו, לא היתה דעתם שוה, אולם בשנים האחרונות השלימה היא עם דעתו, ומאז חיו בשלוה, והיא השתתפה עמו בכל צרותיו ומשבריו שעברו עליו רבות.

כתמיד, לא האריך מוהרנ"ת לספר על צרותיו ורגשותיו האישיים. את פטירת אשתו הוא מסכם בשני משפטים: "באותה השנה תקפ"ו (1826) נגעה בי יד ה', כי נלקחה ממני אשתי הראשונה". וכן: "צריכין לבכות על מיתת האשה כמו על גזירת הנעקריטין [קנטוניסטים]".

תוכן העניינים

באש ובמים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה