אור ברסלב
באש ובמים פרק לא - תקוות ואכזבות › העיקר הוא הרצון והכיסופים

באש ובמים

פרק לא - תקוות ואכזבות · העיקר הוא הרצון והכיסופים

תורה בעת מצוקה

"וזהו שאומר החכם מה העדות, וקורא התורה בשם 'עדות', שנקראת ברוב התורה בשם עדות... כי בודאי התורה הקדושה היא עדות גדול על אלוקותו ית'... כי מי שמשים עינו ולבו היטב על כל דברי התורה שבכתב ובע"פ, בכל ספרי תנ"ך וש"ס ומדרשים וספרי הזה"ק וכתבי האריז"ל וספרי הצדיקים אמיתיים שבדורינו, כולם יעידו ויגידו כי ה' אחד ושמו אחד. כי בודאי לא ימצא רשע טפש שיוכל לומר שאפשר לבדות מלב ח"ו תורה כזאת שנתגלה לנו מאתו ית' מיום מתן תורה ע"י משה רבינו עד היום הזה. ומי פעל ועשה כזאת? מבטן מי יצאו כל הדברים והנפלאות והחידושים האלה אם לא כי יד ה' עשתה זאת?"

"וזה בחי' 'יששכר חמור גרם', שהצדיק בחי' יששכר שמאיר בכל הדרי מטה בכל הנמוכים מאד לבל יתייאשו עצמן מן הרחמים בשום אופן עד אשר משיב כולם להשם ית' אפילו אותן שהם בבחי' חמור בחי' בהמה טמאה, בחי' זוהמת וגשמיות החומר... אפילו כשהתאוות והמניעות וכו' מתגברין עליו כמו שמתגברין ומניחין עצמן לאורך ולרוחב ומתפשטין כנגדו מאד עד שאינו יכול לצאת מהם, גם אז בעוצם ריחוקו הוא כוסף וחומד בכל עת להשם ית' ואינו מניח את הרצון והכיסופין לעולם, וזה יקר מאד מאד בעיני השי"ת, כי עיקר היא הרצון והכיסופין..."

"וזה בחי' 'ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל', כי כמה וכמה עיתים עוברים על כל אחד ואחד מישראל. כי יש כ"ח עיתים (קהלת ג': א-ח) עיתים לטובה ועיתים לרעה, ובהם כלולים כל העיתים העוברים על כל אחד ואחד מיום הולדו עד יום מותו... וזה עיקר שלימות הצדיק הגדול במעלה, המלמד תורה ודעת לישראל כמו יששכר, שיוכל להאיר בכל אחד ואחד מישראל שיוכל להתחזק ולישאר על עמדו בכל הזמנים והעיתים העוברים עליו... בכל עת ועת שעוברים עליהם, יהיה איך שיהיה, לבלי ליפול בדעתו ח"ו ולבלי להתרחק מהש"י לעולם. וזהו, 'לדעת מה יעשה ישראל', שידע כל אחד מישראל מה לעשו"ת בכל עת ועת, איך להתחזק בכל עת ועת, פעם בתורה, פעם בתפילה, פעם בצעקה ושוועה ותחינה ובכיה, פעם בשמחה וחדוה, פעם בדיבור, פעם בשתיקה. ויש עת שצריכין ומוכרחין לבטל את עצמו דייקא מהעבודה... כי יש עת שצריכין לאכול או לישון בשביל קיום הגוף... וכן כל העיתים בכלליות ובפרטיות שעוברין על האדם, פעמים הוא בחינת עליה ופעמים הוא בחינת ירידה".

"וכלל הדבר כי האדם צריך ליזהר מאד להמשיך על עצמו יראת ה'. ועיקר היראה נמשך על האדם ע"י יראת העונש" (ראה שיחות הר"ן, ה').

"לפעמים מתגבר הבעל דבר במרה שחורה ועצבות עד שנופל יותר על ידי זה. ועל כן צריכין להתגבר תמיד בכל עת שבאה אליו איזה יראה, שתהיה לטובה. שיהיה נזהר מאד שתיכף כשהמחשבות רוצים להחליש דעתו ולהגביר עליו העצבות ח"ו עי"ז, שיתגבר כנגדם ויחזק את עצמו בכל דרכי ההתחזקות המבוארים בדברינו כמה פעמים. ואז תהיה היראה לטובה, שיזכה לתשובה עי"ז, ויוכל לבוא לשמחה גדולה ע"י היראה אפילו ע"י יראת העונש, אעפ"י שהוא יודע בעצמו שהוא רחוק מאד מאד מהש"י, והוא מלא חטאים, ר"ל, אעפ"כ לא יפול בדעתו עי"ז כלל, רק יבוא עי"ז לענוה באמת שהיא בחי' שמחה בבחי' "ישמעו ענוים וישמחו" (ליקוטי הלכות, פסח, ט': י'-י"ז).

* * *

תוכן העניינים

באש ובמים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה