פרק לא - תקוות ואכזבות · התועלת שבנסיעה הקשה
בהתקרב ראש השנה תקפ"ז, היו ילדיו של מוהרנ"ת חולים, ונפשו מרה עליו: איך יעזוב את היתומים לנפשם ויסע לאומאן, אולם קשה היתה עליו אי הנסיעה לאומאן פי כמה וכמה "והנחתי בני ובתי היתומים בביתי לבדם בחלישו"ת כח מאד... ונסעתי ביום א' דסליחות לאומאן כדרכינו בכל שנה".
את התועלת שבנסיעתו הקשה הלזו מסיים מוהרנ"ת: "ועוצם הרחמנות שהיה אז עלי ועליהם אי אפשר לספר, וה' ברחמיו העצומים לא עזב חסדו ממני, ובזאת הנסיעה דייקא עוררני אדם אחד מאנ"ש שאראה להדפיס גמר התפילות בדפוס אחר שלא בביתי, ותיכף נתחזקה דעתי בזה ובטחתי בחסדי ה'... וכן עשיתי" (כמובא לעיל).