פרק כח - איסטנבול · שבת מלכתא על הספינה
מוהרנ"ת ור' יהודה אליעזר, המשיכו בהכנותיהם לכבוד השבת. לאחר מכן שכב מוהרנ"ת לנוח מעט. אולם עדיין לא היה לו מקום מסויים להניח את חפציו, וכאן ראה את ישועת ה' שבמקום שיזעף עליו רב החובל עקב המכשול עם שני האנשים-ירד עמו לחדרו אשר בירכתי הספינה, ובפנים יפות אמר לו: "הלא כל הבית לפניך, הנח במקום שתרצה... והתחלנו תיכף להוריד החפצים, והמטאראסין הורידו קצת החפצים הכבדים, וגם באותה שעה ירדו קצת מאטאראסין ופינו את הבית וכיבדו אותו, ואמרנו הכל בשבילנו שמפנים ומכבדים את הבית לכבוד שבת בשבילנו. וגם אנחנו סדרנו הכל כראוי, והנחנו כל דבר במקומו... והמטראסין כולם עלו על עליית הספינה, ונשאר הבית פנוי בשבילנו... והיה לנו רשו"ת לעשו"ת בו מה שנרצה להתפלל וללמוד ולכתוב ולהתבודד וכו'..."
"ואחר כך לבשנו בגדי שבת... ואז תיכף התפללנו שנינו בשמחה... וכשגמרנו התפילה ניתן שמחה בלבנו, והיינו שמחים מאד, ואמרנו 'שלום עליכם' בשמחה, וסדרנו השולחן בלחם משנה וכוס יין לקידוש, וקדשנו על הכוס בשמחה, ונטלנו ידינו ואכלנו בשמחה דגים יבשים שהיו עמנו ובשר התרנגולת, ושתינו יין וברכנו ברכת המזון-הכל בשמחה, ואחר כך רקדנו מעט מחמת שמחה..."
בשבת בבוקר הבחינו נוסעינו כי אנשי הספינה פורסים את הוילונות, ומתכוננים להפלגה. הדבר שימח את לב מוהרנ"ת, "כי לפעמים נזדמן ח"ו שהקאפיטאן מבטיח לילך מיד, ואחר כך צריכים להתעכב כמה ימים, ובימי תשרי העבר נזדמן שנתעכבו ג' שבועות על הספינה קודם שהלכו עד שכלה בידם כל המאכלים שהכינו להם, והגיעו ימי הקור, והיה להם יסורים גדולים עד הנפש רח"ל כידוע, וב"ה שהצילנו מזה, כי ביום ו' עלינו על הספינה, וביום שבת זזה ממקומה קצת".
"ותהילה לאל" מסיים מוהרנ"ת "עבר עלינו השבת קודש בשלום ובשלוה ושמחה, ונתתי שבח להשם יתברך שתהלה לאל לא היה שום צער בשבת. ברוך הוא אשר עד כה עזרני".
* * *