פרק כח - איסטנבול · הפגישה עם סגן הקונסול העליון
מוהרנ"ת חזר לאכסנייתו ובכה בכי תמרורים לה' שיעזור לו. "באתי לארץ מרחקים ואין לי מכיר ובאתי בסכנה כזאת". ביום שישי הוא נכנס ללשכתו של סגן הקונסול, והיה צריך להמתין לו כמעט שלוש שעות. לאחר שנכנס לפניו-חזר האדון על מה שמוהרנ"ת כבר שמע, שמסמכיו אינם כשורה, היות שלא ניתן לזהות את החותמת והחתימה...
"בכל מקרה, לאן אתם נוסעים?" הוא שאל.
"לירושלים", ענה מוהרנ"ת.
"אין הקיסר שלנו בוחר באנשים ההולכים לירושלים, כי הוא רוצה שישב כל אחד במדינתו בביתו, כי אלו האנשים מרמים את העולם, ולוקחים מעות המדינה לחוץ"- טען הסגן.
מוהרנ"ת התיירא. "אני רוצה לחזור מיד"-השיב.
מלים אלו השתיקו מעט את הסגן, אבל עדיין לא נתן תשובה בענין הדרכון והמסמכים, באמרו שאת אלו יצטרך להראות לקונסול העליון-השר הממונה בעצמו, וזה בלתי אפשרי להתבצע עד יום ב'. הוא לקח את המסמך ואמר שיעבירו לשר. מוהרנ"ת היה שבור. הוא חזר לאכסנייתו מלא פחד.
"וגודל הצער והפחד והאימה שהיה לנו אז אי אפשר לספר, וחזרתי ובכיתי לפני השי"ת שירחם עלי ברחמיו העצומים".