פרק כז - "לך לך" · יקר בעיני כל פסיעה ופסיעה...
מוהרנ"ת מתאר באריכות את כל פרטי הנסיעה ואת כל מאורעותיה. הוא מציין שהוא כתב כל זאת על הספינה בדרך מ"אלכסנדריאה של מצרים לעיר הנמל צידון שהיא גבול ארץ ישראל".
בספרו "ימי מוהרנ"ת" מקדיש מוהרנ"ת חלק מיוחד-חלק ב' של הספר-לנסיעתו רבת התהפוכות והמאורעות, ולא מחסיר לכתוב אף פרט אחד מכל מה שעבר עליו, וכדאי להעתיק מדברי הקדמתו לחלק זה מה ראה להאריך בכל פרטי הנסיעה:
"להיות יקר בעיני מאד כל פסיעה ופסיעה שזכיתי לילך ולנסוע בשביל הנסיעה לארץ ישראל, כי היה לי מניעות רבות בלי שיעור בכל יום ויום בכל נסיעה ונסיעה שהיתה נוגעת לענין הנסיעה לארץ ישראל, עד אשר יכלו המון יריעות לפורטם, ואי אפשר לבאר כולם בכתב בשום אופן. על כן אמרתי לכתוב מה שאפשר לכתוב מה שיעלה על זכרוני, להיות לי לזכרון וליוצאי חלצי ולאוהבי ורעי באמת. ומגודל חיבת ארץ ישראל אמרתי לכתוב מה שעבר עלי בכל יום, מיום שהתחלתי לעסוק בהנסיעה לארץ ישראל... הכל אראה לכתוב בעזה"י כפי אשר יספיק הפנאי בישועת ה'. למען ידעו דור אחרון יקומו ויספרו לבניהם כמה צריכין להתחזק לבוא לארץ ישראל כל מי שרוצה להיות איש ישראלי באמת... כי קדושת ארץ ישראל מספיק לכולנו, כי כל אחד מישראל מגדול ועד קטן יש לו איזה חלק בארץ ישראל, ושם חיינו, שם קדושתנו, שם ביתינו, שם ארצינו, שם אדמתינו, שם חלקינו, שם גורלינו... ובחוץ לארץ אנחנו גרים כאורח נטה ללון המתגולל בחוצות ובשוקים וברחובות, כי אין זה אדמתינו וחלקינו כלל... ועל כן נקראת 'חוץ' לארץ- חוץ דייקא, כי בחוץ אנו עומדים, בחוץ ממש, ואין איש מאסף אותנו הביתה עד אשר נבוא אל אדמת הקודש... השי"ת יזכני לבוא לשם מהרה ולפעול שם מה שאני צריך לפעול בארץ ישראל, באופן שאזכה לשוב אליו ית' באמת ובשמחה ובטוב לבב, ולהתחיל מחדש בעבודתו ית' להיות כרצונו וכרצון רבינו ז"ל באמת עד עולם..."