פרק כז - "לך לך" · מניעות כחומות נחושת ובריחי ברזל...
למרות הקשיים בהדפסת ליקוטי תפילות בחורף תקפ"ב, לא שקטה בלבו של מוהרנ"ת אש הקודש שלהבת יה לעלות ולהיראות באדמת הקודש בארץ ישראל. כמעט שלא עבר יום אחד מבלי שהרהר וחשב מחשבות אודות הנסיעה, כפי שהם באים לידי ביטוי הרבה מאד בכתביו. נושא זה אף הפך לנושא המרכזי ב"הלכות" שכתב בתקופה ההיא.
עם כל חשקו ורצונו העז, התייסר עדיין מוהרנ"ת עם ספיקות ותהיות, כשהוא מוקף מניעות ועיכובים מכל הצדדים, כפי שהוא מתאר אותם: "עברו עלי גם בזה החורף מניעות הרבה בדעתי בלי שיעור, ובכל פעם עמדו לפני המניעות כחומות נחושת ובריחי ברזל ממש..."
אולם לבסוף התגבר מוהרנ"ת על כל מניעותיו, ומילא את משאלת נפשו, ונסע לארץ ישראל.