פרק כז - "לך לך" · ויסב אלקים-בכדי להגביר החשק...
בליל שבת, מציין מוהרנ"ת, עלה על דעתו מענין הפרשה, בשלח, המדברת מהנסיעה לארץ ישראל, כי הרי כל מטרת יציאת מצרים היתה עבור: (שמות ג יז) 'כי אעלה אתכם מעני מצרים אל ארץ טובה...' "ובכל ענין הפרשה הזאת מצאתי בה היטב כל ענין נסיעתי לארץ ישראל, כי מבואר בהפרשה הזאת שצריכים לסבב הדרך ולבוא לארץ ישראל, כמו שכתוב 'ויסב אלקים את העם דרך המדבר ים סוף', כי גם אנחנו היסב אלקים אותנו, כי דרכנו הישר לארץ ישראל הוא דרך אדעס, וקהילת קודש אדעס קרובה לנו לקהילת קודש ברסלב, ובכל יום ויום מצויים עוברים ושבים הרבה מברסלב לאדעס, כי כל המשא ומתן של רוב העיר ההיא ושבסביבותינו הוא באדעס, ואני הוכרחתי לסבב הדרך לאדעס כל כך הרבה, דרך קמינקא וטשערין וטשירקאס וקרימנטשאג וכו', עד שבאתי לאדעס... והוטב בעיני מאד שמצאתי רמז גדול לנסיעתי..."
"ואז התחלתי לחשוב בדעתי איזה ענין וטעם לזה מה שצריכין לסבב דייקא הדרך כשרוצין לבוא לארץ ישראל..." כותב מוהרנ"ת "אבל עדיין לא מצאתי טעם נכון... והנה אח"כ בא על דעתי איזה טעם קצת מה שצריכין לסובב הדרך לבוא לא"י... על ידי שמונעים את האדם מהדבר שבקדושה, על ידי זה מתגבר חשקו יותר ויותר, ועל כן כל מה שהנחשק יותר גדול, נותנין לו מניעות יותר ויותר כדי שיתגבר חשקו יותר ויותר" (ימי מוהרנ"ת ב' ל"א).