פרק כז - "לך לך" · ובלכתך בדרך...
במשך שבוע הבא בילה מוהרנ"ת בשלושת העיירות הסמוכות אחת לשניה: טשערין-טשערקאס-ומדוודיבקא. הוא ביקר אצל חסידי ברסלב, דרש לפניהם מתורותיו של רבינו, וגייס כספים עבור הוצאות הנסיעה ולתשלום חובותיו.
מוהרנ"ת מספר כי בהיותו בטשערין פגש בשני אברכים מבני הנעורים מהעיר מעריאד שבאו לטשערין ממדוודיבקא, כשכל מטרת ביאתם גם למדוודיבקא וגם לטשערין היתה בכדי לפגוש את רבי יודל מגדולי תלמידי רבינו לשמוע ממנו דברי אלקים חיים מתורתו של רבינו. אולם כשהגיעו למדוודיוקא, מקום משכנו של ר' יודל אז, שמעו שהוא נסע לטשערין. וממשיך מוהרנ"ת את סיפורם של שני האברכים: "ובאו לכאן ביום א' לטשערין ולא מצאו אותו גם שם כי נסע לצורך פדיון שבויים. ושני האנשים האלו היה להם צער גדול מאד ועמדו בפחי נפש ומצטערים הרבה כי הם עניים, ומסרו נפשם לבוא לכאן אחרי מניעות גדולות וחסרון כיס כמפורסם עוצם המניעות כשרוצין להתקרב אלינו, ואחר כל אלה לא מצאו מבוקשם".
"ובתוך כך באתי אנכי לשם כנ"ל בעת שהם היו מוכנים כבר לחזור וליסע לביתם ונתעכבו שם קצת. ודברתי עמהם קצת וניחמתי אותם הרבה ואמרתי להם, הלא רואים כמה בני אדם נוסעים לאיזה אדון כדי לפעול אצלו איזה דבר בשביל עסקי פרנסה... ואין מוצאים אותו בביתו וצריכין לחזור, וכל ההוצאה והטירחא היתה בחינם לגמרי, ואעפ"כ חוזרים ונוסעים עוד הפעם... על אחת כמה וכמה אלפי אלפים ורבי רבבות ק"ו כמה וכמה יש לבוא ולחזור ולבוא בשביל להתקרב לאנשים כשרים אמיתיים שיכולים לקבל מהם חיות דקדושה שיהיו טובה לפניו לעולמי עד ולנצח נצחים. ובפרט כשנוסעים בשביל דבר שבקדושה אפילו אם אין משיגים הדבר, אעפ"כ היגיעה בעצמה אינה נאבדת לעולם, כי עכ"פ כונתו היתה לטובה ובודאי ישלם ה' שכר כל פסיעה ושכר כל פרוטה ופרוטה שהוצאתם על הוצאות, כי שום פסיעה ושום תנועה בשביל איזה דבר שבקדושה אינו נאבד לעולם אפילו אם אין זוכין להשיג את הדבר ההוא... ובזה ניחמתי והחייתי והחזקתי אותם קצת ונסעו לשלום".