פרק כו - געגועים לארץ ישראל / הדפוס · הסוף קשה מההתחלה...
גם תוך כדי העבודה וההתקדמות סבל מוהרנ"ת קשות, כל דבר עלה לו בדמים תרתי. הוא הביע צערו בפני תלמידיו ושומעי לקחו כי אמנם מובא שכל ההתחלות קשו"ת (מכילתא, פרשת יתרו), אולם רבינו בספרו ליקוטי מוהר"ן תנינא סימן מ"ח, במאמר המתחיל "צריך להיות עקשן גדול" כתב, שדרך הבעל דבר, כשרואה שהאדם סמוך ממש לשערי הקדושה, וכמעט שיכנס, אז הוא מתפשט עליו בהתגברות גדולה מאד מאד וכו'. ומזה מוכח שהסוף קשה יותר מההתחלה. ואמר שכמה בני אדם, כשלומדים איזה מסכת קשה להם מאד בהתחלה, וכשמתחיל אז הוא לומד כסדר בלי שום מניעה, אולם לבסוף המסכת אינו יכול לגומרה, כי הסוף קשה יותר... ואמר על מה דאיתא בגמרא "המתחיל במצוה אומרים לו מרוק" (גמור) (ירושלמי פסחים י' ה')-כי הגמר קשה מאד, וצריך על זה הרבה סייעתא דשמיא.
"בדבר שבקדושה אינו כמו שבשאר דברים, כמו [בניית בית] כשלא יבנה את הבית לגמרי, אפילו באמצע אין מזה שום תכלית, אבל בדבר שבקדושה אינו כן, אלא שכל מה שיעשה בקדושה יש מזה תכלית גדול מאד, ואמר אף על פי שהסוף קשה מאד, די בזה על כל פנים שהדפסתי עד כאן, ועל השאר ה' יגמור בעדי".
ואמר: "שאף על פי שהסוף קשה עלי מאד, מכל מקום אני מחיה עצמי בזה, כי אני מאמין באמונה שלימה שאפילו בהדפסת דף אחד נעשה מזה תיקון בכל העולמות, ומכל שכן שהדפסתי חצי הספר. ובודאי יעזור לי השי"ת להדפיסו לגמרי" (אמונת אומן בתחילתו, שיח שרפי קודש קפ"א). 7