פרק כו - געגועים לארץ ישראל / הדפוס · השמחה באומאן לקראת הספרים
לקראת ראש השנה תקפ"ב זכה כבר סוף סוף מוהרנ"ת לברך על המוגמר, להדפיס את הספרים, ולהביאם לאומאן. שמחתו היתה גדולה עד מאד, כפי שהוא מציין: "וגמרתי הספרים הגדולים והקטנים על ראש השנה תקפ"ב בעזה"י, והבאתי הספרים לאומאן, וחילקתי אותם לאנשי שלומינו, עינם ראו ושמחו, וכולם תמהו על גודל ישועת ה' אשר עזרני לגמור עסק ההדפסה אחרי מניעות עצומות כאלה, והודינו לה' על חסדו ונפלאותיו אשר הפליא לעשו"ת עמנו ועם כל ישראל לדורות עולם".
עם כל השמחה על הזכיה הגדולה לסיים את הדפסת הספרים, עדיין נכונו למוהרנ"ת מניעות קשו"ת ועצומות: "...אבל כשהייתי באומאן על ראש השנה עם הספרים-אחר ראש השנה רבו המניעות, וגם מניעות מחמת ממון..." כמו כן היה על מוהרנ"ת להזהר מאד מאויביו ומתנגדיו וחורשי רעתו. מכיון שעדיין לא היה בידו אישור להדפיס הספרים מהצנזורה הממשלתית, ובלי רשיון מהם, מצבו היה מסוכן. כאחד מכללי הזהירות שנקט בימים ההם היה, שבעמוד השער של כל ספריו יהיה כתוב "נדפס במאהליב", מקום הדפסת ספריו הראשונים, שלא יוודע דבר הדפוס שלו בעיר ברסלב. כמו כן יש לציין את המניעות מצד חוסר הנייר, שפעם תוך כדי הדפסת ספר מסויים, נאלץ לעצור מחוסר ניר...