אור ברסלב
באש ובמים פרק כו - געגועים לארץ ישראל / הדפוס

באש ובמים

פרק כו - געגועים לארץ ישראל / הדפוס

פרק כה - "ואני תפילה"

"אש תוקד בקרבי... לזכות לבוא לארץ ישראל"

געגועיו העזים של מוהרנ"ת לארץ ישראל התחילו שנים רבות קודם שביצע את מחשבתו ועלה אליה. תורותיו ושיחותיו הרבים של רבינו אודות מעלותיה הנשגבות של הארץ הקדושה, והזכות הגדולה לעלות אליה, הציתו בנשמתו את תבערת הכיסופים לעלות לארץ ישראל הלכה למעשה.

"זה ימים רבים שיש לי כיסופים וגעגועים והשתוקקות לארץ ישראל" כותב מוהרנ"ת "ולמן היום אשר שמעתי מרבינו ז"ל התורות המדברים מעוצם קדושת ארץ ישראל, ומכולם מובן שכל קדושת איש הישראלי תלוי בארץ ישראל-מאז ועד הנה אש תוקד בקרבי בוער כרשפי אש שלהבת י-ה לזכות לבוא לארץ ישראל, ובפרט מעת ששמעתי התורה הנוראה "ט' תיקונין".

בתורה זו "ט' תיקונין" הפליג רבינו במעלת הנוסע לארץ ישראל. רבינו אמר אז: "כל מי שרוצה להיות איש ישראלי, דהיינו שילך מדרגא לדרגא, אי אפשר לזכות לזה כי אם על ידי ארץ ישראל. ואמר אז: כשמנצחין המלחמה ובאין לארץ ישראל-אז נקרא איש מלחמה. כי קודם שבאין לארץ ישראל, אז אל יתהלל חוגר כמפתח, אבל כשמנצחין אז נקרא איש מלחמה. ואחר כך אמר כל התורה הנ"ל איך זוכין לבוא לארץ ישראל. אשרי אוזן השומעה!".

ארץ ישראל כפשוטה

תורה זו "ט' תיקונין" נאמרה על ידי רבינו בראש השנה תקס"ה. הוא הפליג במעלת התורה הזאת המדברת בשבח ארץ ישראל, עד שאמר שתורה זו היא מפתח לכל שאר תורותיו...

מוהרנ"ת התלהב מאד מדברי רבינו ושאלו:

"מה כוונתכם בזה שאמרתם שהעיקר הוא ארץ ישראל?"

"וגער עלי וענה ואמר":

"כוונתי כפשוטו! את הארץ ישראל הזאת עם אלו הבתים!... ואמר בלשון אשכנז (אידיש) בזה הלשון: 'איך מיין טאקי דאס ארץ ישראל, מיט די שטיבער, מיט די הייזער'. היינו שכל כוונתי כפשוטו, שצריך כל איש ישראל לבוא לארץ ישראל הגשמי הזה, שמיושב באלו הבתים והחצירות העומדים שם בצפת וטבריא ושאר מקומות ארץ ישראל... והנה מאז הבנתי שרצונו בפשיטות שנבוא כולנו לארץ ישראל, ומן אז והלאה נכסוף נכספתי מאד מאד להיות בארץ ישראל".

"רבו המניעות"...

"אך רבו המניעות מאד" ממשיך מוהרנ"ת "כי בחיים חיותו ז"ל לא יכולתי לנסוע לארץ ישראל לקבוע דירתי שם, כי לא יכולתי לפרוד ממנו כלל, אשר הוא חיי ואורך ימי, ובלעדו אין לי שום חיות כלל. ולנסוע לבדי על מנת לחזור... איך אפשר להיפרד זמן רב כל כך מרבינו ז"ל, אשר הייתי רגיל להיות לפניו בכל פעם ושמעתי בכל פעם דברי אלקים חיים המזכין את הרבים לדורי דורות". ועפ"ז ניתן להבין מעט מדוע לא שאל מוהרנ"ת את רבינו אם עליו לנסוע לארץ ישראל וד"ל.

"הן על כל אלה לא יכולתי לנסוע אז" ממשיך מוהרנ"ת לתאר את חשקו וגעגועיו לארץ ישראל "אבל רצוני היה חזק לנסוע לארץ ישראל בכל פעם שנזכרתי מחיבת ארץ ישראל. גם כמה פעמים דיבר עמנו בשיחותיו הקדושו"ת ועשה לנו חשק לארץ ישראל, והודיע לנו שהוא דבר קל לבוא לא"י ואין צריכין הוצאה רבה כמו שסוברין העולם, ושאינו מסוכן כמו שסוברין העולם... גם פעם אחת כשסיפר מעוצם המניעות והסכנות שהיו עליו באיסטנבול... אז ענה ואמר לנו שאנחנו נוכל לבוא לא"י בנקל, כאומר שעלינו לא יתגברו מניעות וסכנות כאלה כמו שהיה עליו, ואם נרצה-נוכל לבוא לארץ ישראל".

התפילות מגבירים החשק

"והנה בעוונותינו הרבים" מקונן מוהרנ"ת כעבור שנים "בא השמש בצהרים, ונסתלק אדמו"ר ז"ל זה סמוך לשתים עשרה שנים ונשארנו כיתומים. וסמוך אחר הסתלקותו עלה על דעתי לנסוע לארץ ישראל עם אשתי ויוצאי חלצינו שיחיו לקבוע דירתי שם... אבל ראיתי שאיני רשאי לנסוע לארץ ישראל לקבוע דירתי שם מחמת כמה עסקים של זכות הרבים הגדול מאד שאני צריך לעשו"ת כאן בחוץ לארץ, דהיינו בענין תורתו של רבינו ז"ל וכו' וכו'... ודרך האדם שבתוך כך בא עליו שכחה ושוכח, על כן עברו כמה זמנים ששכחתי מלכסוף לא"י; אבל מחמת שבתורתו של רבינו ז"ל נזכר א"י כמה פעמים, ומבואר שם שצריך כל אחד לבקש מהשי"ת שיהיו לו כיסופין וחשק לא"י, על כן נתגברתי בכל פעם ונזכרתי בדברי רבינו ז"ל וחזרתי ונכספתי לא"י..."

"והנה מעת שזכיתי לכתוב התפילה מהתורה ט' תיקונין הנ"ל, מן אז והלאה התחלתי להתפלל כל פעם לפני השי"ת שיעזור לי לבוא לא"י, ובכל פעם שראיתי עוצם המניעות שעומדים לפני, שמונעים אותי מא"י, אז דייקא התפללתי הרבה שאזכה לבוא לא"י, כי ידעתי כי גדול ה', והשי"ת יכול לעזור בעוצם מניעות כאלה... אחר כך זכיתי לכתוב עוד כמה תפילות לבוא לארץ ישראל, ובכל פעם נתגבר חשקי יותר ויותר, ואף על פי כן עברו ימים ושנים הרבה, ולא זכיתי לגמור מחשבתי בפועל לנסוע לארץ ישראל" (ימי מוהרנ"ת ח"ב, ב', ג').

* * *

המחשבות להקמת בית דפוס

כאמור, ציין מוהרנ"ת שהסיבה העיקרית לא לנסוע לארץ ישראל-גם כעבור יותר מעשר שנים מהסתלקות רבינו-היא עקב חובתו להדפיס ולהפיץ את ספרי רבינו, שראה בזה את עיקר השארתו של רבינו בזה העולם, וזכות הרבים לדורות תלוי בזה, כדבריו.

בשנת תקע"ט השקיע עצמו מוהרנ"ת יותר ויותר בעסק ההדפסה, עד שהחליט להקים בית דפוס בביתו. הוא ראה בכך צורך חשוב ביותר, מפני שהוא לא היה יכול לסמוך על מדפיסים שונים ששבשו הרבה בספרי רבינו שיצאו עד אז, וכן עקב ריבוי הספרים שהיה לו להדפיס, וללא ספק תהיה ההדפסה קלה בהרבה אם יהיה לו דפוס משלו.

"קניתי מכבש ואותיות"

המהדורה הראשונה של ליקוטי מוהר"ן, שנדפסה בחיי רבינו, בשנת תקס"ח (1808), אזלה כבר מן השוק. ואותה מהדורה היתה מרובה בטעויות. גם שאר הספרים שמוהרנ"ת הוציא לאור היו זקוקים להדפסה מחדש. אין ספק שעגמת הנפש הכרוכה בהדפסת הספרים אצל מדפיסים עליהם לא ניתן לסמוך, היה מניע חשוב במחשבת מוהרנ"ת להקים דפוס משלו, כפי שמוהרנ"ת עצמו כותב: "נתעוררתי להעמיד דפוס בביתי לחזור ולהדפיס כל ספרי רבינו ז"ל כרצונו ז"ל, ובפרט שצריכין לתקן הרבה מה שעוותו המדפיסים בליקוטי מוהר"ן הראשון ושאר תיקונים".

מוהרנ"ת הצליח לשכנע כמה מבעלי היכולת מבין חסידי ברסלב לתמוך במשימתו הקדושה של הקמת הדפוס.

"והתחלתי לעסוק בזה בשנת תקע"ט (1819), והשי"ת עזר לי שקבצתי איזה סך מקציני אנ"ש עד שקניתי מכבש ואותיות באותו השנה".

בעולם הבא ידברו מזה הרבה...

אולם המשך תכניתו נתעכבה בינתיים, לא רק בגלל שאזלו הכספים אלא אף גם בגלל שהמושל באיזור ברסלב סירב לתת למוהרנ"ת רשיון להפעיל את הדפוס. מוהרנ"ת קיוה שאולי יוכל "לקנות" את הרשיון הדרוש, ובשנים הללו תקע"ט-תק"פ (1819-1820) נסע ברחבי אוקראינה בנסיון לגייס כספים בכדי להדפיס מחדש את כל ספרי רבינו בדפוסו החדש, אולם עדיין לא עלה בידו לקבץ את הסכום הנדרש.

תוך כדי כתיבתו, לא פסח מוהרנ"ת להנציח בספר את כל המאורעות שקרו בבית רבינו, ומציין, שאז התקיימה "שמחת החתונה של נכד רבינו ז"ל הותיק המפורסם המופלא מו"ה ישראל שי' בק"ק טשערנאביל עם נכד הרב החסיד המפורסם מו"ה מרדכי נ"י משם".

מוהרנ"ת מסיים: "והנה כל מה שעבר עלי בענין הדפוס צריכים ע"ז חיבור גדול, ואי אפשר לבארו בכתב בשום אופן, ובעזהי"ת בעולם הבא ידברו מזה הרבה הרבה---"

חסד גדול שנתגלה מלאכת הדפוס

עם כל זאת לא התייאש מוהרנ"ת, ולא הזניח את רעיון הקמת בית הדפוס, ואף גם חיזק את עצמו באמונת חשיבות הדפסת ספרי רבינו: "והנה רבו המחלוקת והמניעות גם אפס כסף ונתעכבה הדפוס ולא יכולתי לדפוס בשנת תקע"ט הנ"ל, גם בכל שנת תק"פ חשבתי מחשבות הרבה להתחיל להדפיס ולא עלתה בידי, ועמדו בביתי הכלים הנ"ל שהם המכבש והאותיות ומעט ניר אבל לא יכולתי להדפיס מחמת מניעת ממון ושארי מניעות רבות ועצומות מאד. והשי"ת בחסדו חמל עלי ונתן לי לב חזק לבלי להניח את הרצון בשום אופן ונתחזקתי הרבה ולא הנחתי את הרצון ונכספתי בכל פעם יותר ויותר אבל אעפ"כ עבר גם כל שנת תק"פ ולא עלתה בידי להעמיד הדפוס".

מוהרנ"ת ראה בהקמת הדפוס ענין נעלה וגבוה מאד, הוא אף כתב הלכה מיוחדת (המבוססת על סימן יג שבליקוטי מוהר"ן) המסבירה את תהליך הדפוס ואת הקשר בינו לבין גילוי תורות, והחשיבות לתמוך במצוה זו. הוא כותב:

"השם ית' עשה עמנו חסד גדול שנתגלה מלאכת הדפוס בעולם, שעל ידי זה נתרבין הספרים הקדושים. כי בחי' ההדפסה הוא בחי' לקיחת וקיבוץ הנפשות, שעל ידי זה מגלין תורה כנ"ל, כי כשכותבין ספר אזי כותבין אות אחר אות, אבל בהדפסה לוקחין ומקבצין כמה וכמה אותיות הרבה מאד על הדפוס, ומדפיסין בפעם אחת דף שלם. והאותיות של התורה הם בחינת נצוצי נפשות, כי כל הנפשו"ת שרשם באותיות התורה כידוע, נמצא שקיבוץ האותיות של ספרים קדושים הם בחינת ליקוטי הנפשות, כי גם הספרים בעצמן נתחברו ע"י לקיחת הנפשו"ת בבחינת 'ולוקח נפשו"ת חכם', שעי"ז המשיך זה החכם התורה שגילה וחידש התורה הכתובה בספר הזה שמדפיסין עכשיו... וע"כ אשרי הזוכה ליתן מעות לצדקה נוראה כזאת להדפיס ספרים קדושים לשם שמים... שעי"ז משברים תאוות הממון... וזוכין לשוב אל ה' ית' בתשובה שלימה" (ליקוטי הלכות, קידושין ג' כ"ב-כ"ג).

* * *

ההדפסה חשובה ויקרה בעיני מאד

זה מכבר ידוע היה למוהרנ"ת כי חבירו-מקורבו ר' יהודה אליעזר חפץ לנסוע לארץ ישראל. הוא אף סיפר פעם למוהרנ"ת שראה את רבינו בחלום, וכששאלו מה עליו לעשו"ת בכדי להגיע לתיקונו-אמר לו: "תיקונו הוא שיהיה בארץ ישראל".

בתחילת שנת תק"פ, מיד לאחר החגים, התחיל מוהרנ"ת לכסוף להתחיל את מסעו לארץ ישראל, אבל אז הגיעו שמועות שיש "עיפוש" (זיהום שהיה גורם למחלות) באיסטנבול, שהיא בדרך לארץ ישראל, ונאלץ בינתיים לגנוז את תכניתו.

סמוך לפסח תק"פ שוחח מוהרנ"ת עם ר' יהודה אליעזר על האפשרות לנסוע בצוותא לארץ ישראל, כפי תיאורו של מוהרנ"ת: "ויהי היום בשנת תק"פ סמוך לפסח, קודם ר"ח ניסן נתיישבתי לדבר עם חברי ר' יהודה אליעזר מזה, והמתקתי עמו סוד יחדיו שיסע עמי יחד לארץ ישראל, כי מקודם ידעתי שגם לרי"א יש לו כיסופין לבוא לארץ ישראל, וגם סיפר לי שפעם אחת חלם לו שהיה לפני רבינו ז"ל ודיבר עמו מה שצריך, ואמר לו רבינו ז"ל שתיקונו הוא שיהיה בארץ ישראל. ועל כן נתרצה עמי ברצון שלם שיסע עמי יחד לא"י, ושיתן לי עשרה אדומים על הוצאות בשבילו לפחות, וביקש אותי מאד מאד שלא אקח אחר ולא אסע בלעדו".

אחרי פסח, חשב מוהרנ"ת לנסוע לניקולייב יחד עם ר' יהודה אליעזר, בכדי לשוחח עם ר' לייב דוברובנר, מחותנו של רבינו (חמיה של שרה). ר' לייב היה עשיר מופלג, ומוהרנ"ת קוה שיסכים לתרום את יתרת הסכום הדרוש לענין ההדפסה. כי כל כמה שחשקה נפשו של מוהרנ"ת לזכות לעלות לארץ ישראל, חש בנפשו כי ענין הדפסת ספרי רבינו חשובה היא יותר, כפי שהוא כותב: "אם יתרצה ר' לייב להוציא מכיסו מה שצריכין על ההדפסה לגמור מה טוב, ואז אחזור לביתי ולא אסע משם לארץ ישראל, כי ההדפסה חשובה ויקרה בעיני מאד, כי הוא זכות הרבים לדורות. אך אם לא אזכה לפעול אצלו שיעזור לי מה שאני צריך לצורך הדפוס העולה סך רב-אז אסע משם לאודסא ומשם לארץ ישראל".

במהלך הענינים נתבטלה הנסיעה לניקולייב. כי העבירו את מושל איזור ברסלב מממשלתו בתחילת הקיץ, ופירושו של דבר, שלעת עתה היה למוהרנ"ת סיכוי יותר טוב להשיג רשיון. אולם מלבד מניעות הממון היו לו עוד הרבה מניעות שאחת קשה מחברתה שבעטיין נתעכבה.

* * *

התלבטויות בין ההדפסה לנסיעה

באותו קיץ נסע מוהרנ"ת לאומאן, ומשם התכוון להמשיך לניקולייב לבצע את תכניתו שחשב בערב פסח, לשתף את ר' לייב בהוצאות הגדולות של הקמת בית הדפוס וההדפסה. אם כי בערב פסח היה בתכניתו להמשיך לארץ ישראל משם דרך אודסה אם לא יפעול אצל ר' לייב, אולם עתה כשיצא את ברסלב, לא העלה על דעתו לנסוע עכשיו לארץ ישראל, ולכן לא לקח את ר' יהודה אליעזר עמו.

עם ר' שמעון ור' נפתלי

מוהרנ"ת יצא לאומאן בדרך לניקולייב בערב ראש חודש מנחם אב. אולם, בהיותו באומאן נודע לו שידידו היקר, ר' שמעון, החל אף הוא לבצע את מאוויית נפשו לנסוע לארץ ישראל, וכי הוא כבר נמצא באודסה. ועוד נודע לו כי מסתבר שגם חברו ר' נפתלי עומד להצטרף עם ר' שמעון בדרכו לארץ ישראל.

"ואני ידעתי מכבר" כותב מוהרנ"ת "שר' נפתלי נ"י יש לו כיסופין גדולים לארץ ישראל זה זמן רב. ותיכף כששמעתי זאת נתלהב לבי לארץ ישראל, והתחלתי לחשוב מחשבות אולי אזכה לנסוע עם ר' שמעון הנ"ל יחד לארץ ישראל".

"ונסעתי מאומאן לניקולייב דרך טראהוויצא, ובאתי על שבת חזון לק"ק באפאליע, ושם נתקרבו אלי בני הנעורים חדשים ונתעוררו להשי"ת בהתעוררות גדול כדרך אנ"ש הנקראים על שם רבינו ז"ל".

משם הוא נסע לניקולייב להפגש עם ר' לייב, הוא שהה שם בשבת נחמו, אולם יצא משם בידיים ריקות. הוא החליט איפוא לנסות לפגוש את ר' שמעון ונסע דרומה לאודסה.

בתוך תוכו, לא היה מוהרנ"ת שלם עם עצמו: ראש השנה מתקרב, חודש ומחצה בלבד מפרידים בינו ובין ראש השנה. אם הוא אמנם יסע עכשיו לארץ ישראל, יוצא שהקיבוץ ילקה בחסר, כי הוא וכן גדולי תלמידי רבינו כר' שמעון ור' נפתלי אף הם לא יהיו נוכחים בקיבוץ, והדבר עלול לגרום לחולשה אצל הבאים. כמו כן נזכר מההסכם לנסוע עם ר' יהודה אליעזר, והדבר הכביד על החלטתו.

לעת עתה נסע מוהרנ"ת לאודיסא להפגש עם ר' שמעון. הוא הגיע לשם ביום ד', ט"ו מנחם אב.

"ובאותו יום קודם שנכנסתי לאודסה בא אלי שמחה גדולה ושמחתי מאד, וכל שמחתי היה כי היה נראה לי שמכאן אסע לארץ ישראל, אבל הייתי כמתנבא ואינו יודע מה מתנבא, כי האמת שעל ידי נסיעה זאת לאודסה זכיתי לבוא לארץ ישראל אחר כך, אבל לא אז באותו העת" (ימי מוהרנ"ת ב, י"ג).

בפחי נפש

באותו ערב נפגש מוהרנ"ת עם ר' שמעון "והיה בינינו שמחה גדולה לגודל אהבתינו העצומה מאד".

למחרת בבקר ביום חמישי, הופיע ר' שמעון אצל מוהרנ"ת באמצע תפילתו, והודיעו שבנקל יוכל לארגן לו את הסידורים לקראת הנסיעה, אולם יהיה עליו להזדרז. האניה אמורה להפליג תיכף אחרי שבת, וא"כ הוא צריך להחליט מיד. מוהרנ"ת שלא היה בידו די כסף להוצאות ושהיו לו כל מיני מחשבות סותרות, ביקש שהוא רוצה ליישב את דעתו. לבסוף הוא השיב בחיוב להצעה, ואף נתן דמי קדימה למתווך הנסיעות.

אחרי שבת, החלו שוב הספקות לשטוף את מוחו: "עד שהיתה דעתי תלויה במשקל ולא יכולתי להכריע לכאן ולכאן. סוף דבר ב' או ג' ימים אחר שבת הנחתי לאיבוד האדריף (דמי הקדימה) וביום ה' בבוקר חזרתי לאומאן ולא נסעתי לארץ ישראל".

מוהרנ"ת נחפז אז לאומאן בתקוה שיספיק עוד להגיע לערב ראש חודש אלול להיות על ציונו הק', שאז היו מתקבצים הרבה מאנשי שלומינו לשם. ליבו נשבר מאד בקרבו- הוא לא התקדם בהקמת הדפוס, וגם לא נסע לארץ ישראל, "וחזרתי לאומאן בפחי נפש" -מתאונן מוהרנ"ת. גם בדרכו חזרה קרה לו מאורע שציער את נפשו: בעודו מתפלל בעגלה נקרעה טליתו לגזרים בין אופני העגלה. מוהרנ"ת מציין: "נזהרתי הרבה שלא יחטוף האופן את כנפי הטלית ויקרענו כאשר מזדמן לפעמים, ואעפ"כ בסוף התפילה... היה רוח גדול ופתאום חטף האופן את קצה הטלית ונקרע לגזרים, והיה לי צער גדול מאד מאד מזה עד כלות הנפש, עד שצעקתי ובכיתי מחמת זה".

אעפ"כ-לא הנחתי את הרצון...

"והשי"ת עזר... והייתי בער"ח אלול על ציונו הקדוש. ואז היה שם ידידינו הר"ר יעקב יוסף נ"י (מזלטיפולי, מחותנו של רבינו) שנתן סך רב בשנת תקע"ט על הדפוס, וחפצתי לדבר עמו הרבה מענין הדפוס... ורציתי לפרש לפניו כל לבי... ולבסוף נזדמן מאת ה' שהיה טרוד מאד והבעל עגלה והאנשים שהיו עמו נחפזו מאד עד שהיה מוכרח לנסוע בחיפזון, ולא נתוועד עמי, והיה לי צער גדול מזה מאד מאד".

"וביום שאחריו חזרתי והלכתי על ציונו הק' וספרתי את לבי קצת לפניו ז"ל. כלל הדבר שבאותן העתים היה לי צער ויסורים גדולים מחמת שטרחתי הרבה לגמור הדפוס ולא עלה בידי, וכבר נשתקע ממון ישראל הרבה לצורך הדפוס, ועדיין לא פעלתי כלל, ולא היה בידי מעות להעמיד הדפוס כי עדיין היו צריכים סך רב מאד, בערך מאתיים אדומים ויותר, ואין שום דרך הטבע לקבץ יחד אפילו שליש ורביע מזה הסך, וגם פרנסתי דחוקה מאד, והייתי בעל חוב גדול, וגם שארי מניעות הרבה מאד מאד שהיו על ההדפסה מכל הצדדים מפחד הצנזור וכו' וכו' וגם לארץ ישראל לא זכיתי לנסוע... ושארי בלבול הדעת שהיו לי..."

"ואעפ"כ" מסיים מוהרנ"ת את תיאור סאת יסוריו הגדושה "לא הנחתי את הרצון, וחשבתי מחשבות בכל פעם שאזכה לגמור ההדפסה. וכל מה שעבר עלי בענין זה יִכְלוּ כמה יריעות לספר".

* * *

"והשי"ת חזקני לבלי להסתכל על כל זה"

חסידי ברסלב בהמוניהם התקבצו בצוותא לאומאן בראש השנה של שנת תקפ"א. מוהרנ"ת ניסה לנצל את שעת ההתקבצות הכללית ולקבל את תמיכת הציבור לרעיון הדפוס שלו, אולם הוא לא נחל הצלחה בזה. אדרבה, ידידיו ניסו לשכנע אותו לא להפעיל את הדפוס! הצנזורה הממשלתית התחילה לאסור ספרים יהודיים מסויימים, והמתנגדים בודאי לא ישקטו, הם יעשו הכל בכדי שהדפוס ייאסר על ידי הרשויות. ומצד שני, כתמיד, המחסור בכספים נוסף על כל אלה, והוא היה הנסיון הכי קשה.

"אף על פי כן" כותב מוהרנ"ת "כשבאתי לביתי עזר לי השי"ת והכניס מחשבות בלבי ונתן לי עצות נפלאות וכח לסבול ולהמתין לישועת ה', ולבלי לפחוד משום דבר מגודל הפחדים שהפחידו עלי, שהוא סכנה גדולה וכו' בפרט בין שונאים כאלה וכו' וחסרון כיס הקשה מכולם... והשי"ת חזקני לבלי להסתכל על כל זה, והוליך אותי בדרכים ועצות נפלאות עד שזכיתי באותה השנה להעמיד הדפוס ולהדפיס את ספרי רבינו ז"ל" (ימי מוהרנ"ת ב-ט"ו).

חנוכת הדפוס

חנוכת הדפוס התקיימה ביום ט"ו בשבט תקפ"א-מתנה מתאימה ליום הולדתו הארבעים ואחת של מוהרנ"ת. "והיינו בשמחה על גודל ישועת ה' אשר עזרני עד כה".

באותו יום ממש, הגיע ר' דוד בנו של הרב מחמלניק, אחיו של ר' יוסקה, חתנו של רבינו. הוא הגיע מארץ ישראל בתוקף תפקידו כשד"ר (שלוחא דרבנן) לאסוף תרומות עבור עניי ארץ ישראל.

רמזים על הנסיעה לאר"י

"ודרכי על פי רוב" כותב מוהרנ"ת בהקשר לכך "להסתכל על המחשבה דיבור ומעשה שהשי"ת מזמין לי בכל יום, שבודאי יש בהם איזה רמזים לצרכי, לקרבני להשי"ת. ותיכף עלה על דעתי: מה זאת? והבנתי שזה נשלח לי רמז להזכיר עצמי בארץ ישראל, ותיכף התחלתי לחשוב מחשבות בענין ההשתוקקות לבוא לארץ ישראל. והבנתי אז שאחר עוצם ריבוי המניעות שיש לי על נסיעתי לארץ ישראל, אעפ"כ אחר שזכיתי להעמיד הדפוס אחר מניעות רבות ועצומות כאלה, והשי"ת נתן לי בחינת אריכת אפיים לסבול כל המניעות, והוליך אותי בדרכי עצות נפלאות עד שגמרתי הענין תהלה לא-ל, והעמדתי הדפוס... בעזרתו וישועתו הגדולה והנוראה-על פי דרכים אלו- כפי מה שאני יודע בנפשי, יכול להיות שאזכה לבוא לארץ ישראל גם כן" (ימי מוהרנ"ת ב, ט"ז).

ביום שבת קודש בעת התאספות אנשי שלומינו בבית מוהרנ"ת, האריך לדבר מגודל נוראות קדושת ארץ ישראל, ואיך שכל התורה כולה מלאה משבח ארץ ישראל, וכל יהודי צריך לדעת שאין לו שום מקום בעולם כי אם בארץ ישראל שהיא אדמתינו וארצינו ונחלתינו מאת הקדוש ברוך הוא.

"כל השנה ההיא" מציין מוהרנ"ת "הייתי נכסף ומשתוקק מאד לדלג על ההרים ולבוא לארץ ישראל", אולם העת ההיא היתה שעת השיא אצל מוהרנ"ת בהקמת הדפוס ובהתעסקות בהדפסה. הוא ראה בכך, כאמור, עדיפות ראשונה מכיון שזכות הרבים לנצח תלוי בזה. לבו עלץ בקרבו על שזכה אז להדפיס כמה מספרי רבינו, והם: ליקוטי מוהר"ן, ליקוטי מוהר"ן תנינא, וספר האלף-בית" (ספר המידות).

* * *

שמות הצדיקים

עוד ספר חשוב מאד בבית מדרשה של ברסלב, הוא הספר "שמות הצדיקים" שנדפס אז. הספר הלזה הוא אוסף ענק ועצום מכל שמות הצדיקים מאז אדם הראשון ועד ימינו. כולל כל שמות הנביאים, תנאים ואמוראים ועוד. (כנראה מהספר-נעזר מוהרנ"ת בספר דברי הימים שבתנ"ך ובספר "סדר הדורות") וזאת לקיים שיחה אחת מרבינו (כדלהלן).

בהקדמתו לספר "שמות הצדיקים" כותב מוהרנ"ת: "ראה זה דבר חדש אשר לא היה לעולמים, כרך קטן גדול ונורא... כי זכר כל הצדיקים לפניכם יבא בספר הזה. ודע וראה כי שמות כל הצדיקים המוזכרים בכל ספרי תנ"ך... כולם נפרטים כאן. וביותר תראה נפלאות מעשי הספר הזה, בענין שמות התנאים והאמוראים... המוזכרים בכל הש"ס, תלמוד בבלי וירושלמי, ספרי וספרא, ותוספתא ומכילתא, ובכל ספרי המדרשים ואבות דרבי נתן ופרקי דרבי אליעזר ותנא דבי אליהו ובזוהר הקדוש... אחד מהם לא נעדר. וגם כל שמות רבנן סבוראי וגאונים, ושמות הרבה צדיקים שהיו אחריהם עד הדור הזה, כולם נקבצו בספר הזה".

ע"י הזכרת שמות הצדיקים יכולים לשנות הטבע

מוהרנ"ת מצטט בהקדמתו מדברי רבינו בשבח מעלת הזכרת שמות הצדיקים: "ומעלת כתיבת שמות הצדיקים והזכרתם מבואר קצת בספר המידות, כמובא שם באות צדיק (בסימן י"ט) וז"ל: 'מי שהקדוש ברוך הוא חשוב בעיניו יכתוב בספר כל שמות הצדיקים'... ובאות צדיק הב' (מהא"ב החדש בסימן כ') וז"ל: 'על ידי הזכרת שמות הצדיקים יכולים להביא שינוי במעשה בראשית, כלומר לשנות הטבע'".

"הן המה הדברים אשר העירוני לזה לטרוח ביגיעה גדולה לאסוף ולקבץ בכרך אחד כל שמות הצדיקים האלו... ובזכות הזכרת שמותם יופתח עלינו אור דעת ללמוד וללמד לשמור את כל דברי תורתם".

שמות הצדיקים-סגולה לארץ ישראל

גם רעיון זה של כתיבת שמות הצדיקים מקשר מוהרנ"ת עם הנסיעה לארץ ישראל, וזאת מהפסוק: "צדיקים יירשו ארץ" (תהלים ל"ז, כ"ט). בהדגישו: "שעל ידי שזכיתי לזכות את הרבים בזכות זה, לסדר להם ביחד כל שמות הצדיקים... שזה הענין מסוגל לזכות לארץ ישראל בבחינת צדיקים ירשו ארץ"..., שבצירוף זכות זו יזכה לבא לארץ ישראל.

* * *

השמחה באומאן לקראת הספרים

לקראת ראש השנה תקפ"ב זכה כבר סוף סוף מוהרנ"ת לברך על המוגמר, להדפיס את הספרים, ולהביאם לאומאן. שמחתו היתה גדולה עד מאד, כפי שהוא מציין: "וגמרתי הספרים הגדולים והקטנים על ראש השנה תקפ"ב בעזה"י, והבאתי הספרים לאומאן, וחילקתי אותם לאנשי שלומינו, עינם ראו ושמחו, וכולם תמהו על גודל ישועת ה' אשר עזרני לגמור עסק ההדפסה אחרי מניעות עצומות כאלה, והודינו לה' על חסדו ונפלאותיו אשר הפליא לעשו"ת עמנו ועם כל ישראל לדורות עולם".

עם כל השמחה על הזכיה הגדולה לסיים את הדפסת הספרים, עדיין נכונו למוהרנ"ת מניעות קשו"ת ועצומות: "...אבל כשהייתי באומאן על ראש השנה עם הספרים-אחר ראש השנה רבו המניעות, וגם מניעות מחמת ממון..." כמו כן היה על מוהרנ"ת להזהר מאד מאויביו ומתנגדיו וחורשי רעתו. מכיון שעדיין לא היה בידו אישור להדפיס הספרים מהצנזורה הממשלתית, ובלי רשיון מהם, מצבו היה מסוכן. כאחד מכללי הזהירות שנקט בימים ההם היה, שבעמוד השער של כל ספריו יהיה כתוב "נדפס במאהליב", מקום הדפסת ספריו הראשונים, שלא יוודע דבר הדפוס שלו בעיר ברסלב. כמו כן יש לציין את המניעות מצד חוסר הנייר, שפעם תוך כדי הדפסת ספר מסויים, נאלץ לעצור מחוסר ניר...

הסוף קשה מההתחלה...

גם תוך כדי העבודה וההתקדמות סבל מוהרנ"ת קשות, כל דבר עלה לו בדמים תרתי. הוא הביע צערו בפני תלמידיו ושומעי לקחו כי אמנם מובא שכל ההתחלות קשו"ת (מכילתא, פרשת יתרו), אולם רבינו בספרו ליקוטי מוהר"ן תנינא סימן מ"ח, במאמר המתחיל "צריך להיות עקשן גדול" כתב, שדרך הבעל דבר, כשרואה שהאדם סמוך ממש לשערי הקדושה, וכמעט שיכנס, אז הוא מתפשט עליו בהתגברות גדולה מאד מאד וכו'. ומזה מוכח שהסוף קשה יותר מההתחלה. ואמר שכמה בני אדם, כשלומדים איזה מסכת קשה להם מאד בהתחלה, וכשמתחיל אז הוא לומד כסדר בלי שום מניעה, אולם לבסוף המסכת אינו יכול לגומרה, כי הסוף קשה יותר... ואמר על מה דאיתא בגמרא "המתחיל במצוה אומרים לו מרוק" (גמור) (ירושלמי פסחים י' ה')-כי הגמר קשה מאד, וצריך על זה הרבה סייעתא דשמיא.

"בדבר שבקדושה אינו כמו שבשאר דברים, כמו [בניית בית] כשלא יבנה את הבית לגמרי, אפילו באמצע אין מזה שום תכלית, אבל בדבר שבקדושה אינו כן, אלא שכל מה שיעשה בקדושה יש מזה תכלית גדול מאד, ואמר אף על פי שהסוף קשה מאד, די בזה על כל פנים שהדפסתי עד כאן, ועל השאר ה' יגמור בעדי".

ואמר: "שאף על פי שהסוף קשה עלי מאד, מכל מקום אני מחיה עצמי בזה, כי אני מאמין באמונה שלימה שאפילו בהדפסת דף אחד נעשה מזה תיקון בכל העולמות, ומכל שכן שהדפסתי חצי הספר. ובודאי יעזור לי השי"ת להדפיסו לגמרי" (אמונת אומן בתחילתו, שיח שרפי קודש קפ"א). 7

עיכובים שונים

כל תקופת הקיץ של שנת תקפ"א, היו כל מחשבותיו של מוהרנ"ת נתונות להשלים את מאווי נפשו ולנסוע לארץ ישראל. הוא חשב כי אך יסיים את הדפסת הספרים, יקום ויעלה ארצה.

ר' דוד מחמלניק הנזכר, אמור היה לנסוע מיד אחרי יום כיפור, ומחשבתו של מוהרנ"ת היתה אולי להצטרף עמו. אולם ר' דוד נסע לבדו, כי מוהרנ"ת לא היה מוכן עדיין לנסיעה, מסיבות שונות, הן מפאת המחסור בממון להוצאות הדרך, ומלבד זאת, חלק גדול מהספרים שהדפיס עדיין לא נכרכו. וכשכבר נסתיימה מלאכת הכריכה, כבר היה החורף בעיצומו, והיציאה לדרך בזמן כזה היתה בלתי אפשרית.

עוד גורם להתעכבותו של מוהרנ"ת היתה המלחמה שהתפרצה בארצות הים התיכון. מדינות דוברי היוונית באימפריה האוטומנית הצהירו עצמאות, וקרבות במולדוביה ווולכיה (רומניה של היום) לא אפשרו מעבר יבשתי לאיסטנבול, בעוד שהנתיבים הימיים היו מסוכנים אף הם. רוסיה נכנסה למלחמה לטובת היוונים. באותו זמן, יהודי בשם שלמה פלונסקר, אחד השד"רים מארץ ישראל נעצר ברוסיה בחשד שהוא מרגל טורקי. והוא נפטר בבית הסוהר. בגלל הסכנות הרבות הללו פרסם הרה"ק מאפטא פסק דין האוסר כל נסיעה לארץ ישראל.

* * *

דברים העומדים ברומו של עולם

באותו חורף, התחיל מוהרנ"ת להדפיס את הליקוטי תפילות שלו. רבינו היה אומר תמיד שהסיבה שסבל מכל כך הרבה התנגדות היא בגלל הדגש החזק שהניח על עבודת התפילה. הוא אמר: "הגמרא אומרת: 'כרום זולות לבני אדם, אלו דברים העומדים ברומו של עולם ובני אדם מזלזלין בהם. ומאי ניהו תפילה' (ברכות ו'-ב' עי' רש"י).ע"כ מחמת שכל עסקו בתפילה, וכי בענין תפלה היה מרבה לדבר עם אנשיו והזהירם מאד להרבות בתפילה והתבודדות, ע"כ בני אדם מזלזלין בו ומבזין אותו" (ליקוטי מוהר"ן תנינא צ"ג).

מוהרנ"ת הבין שההתנגדות הגוברת והולכת לרעיון שלו לכתוב תפילות היא סימן לחשיבותן, וזה עודד אותו להדפיסן.

מוהרנ"ת כבר היה מנוסה היטב לדעת שעליו לפעול בסודיות גמורה. בהעדר רשיון ממשלתי לא התאפשר לו להעסיק פועלים מבחוץ, וכל המלאכה נעשתה בחשאי על ידו, על ידי בנו ר' שכנא, או על ידי כמה ממקורביו הנאמנים, אלו שידעו לנצור את לשונם.

בגלל המחסור בפועלים מיומנים, הקשיים בהשגת נייר להדפסה, מחסור בכספים וכיוצא בהם, לא עלה בידם אלא להדפיס עשרים ושתים תפילות בלבד עד אמצע החורף של שנת תקפ"ב.

* * *

תוכן העניינים

באש ובמים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה