פרק כו - געגועים לארץ ישראל / הדפוס · אעפ"כ-לא הנחתי את הרצון...
"והשי"ת עזר... והייתי בער"ח אלול על ציונו הקדוש. ואז היה שם ידידינו הר"ר יעקב יוסף נ"י (מזלטיפולי, מחותנו של רבינו) שנתן סך רב בשנת תקע"ט על הדפוס, וחפצתי לדבר עמו הרבה מענין הדפוס... ורציתי לפרש לפניו כל לבי... ולבסוף נזדמן מאת ה' שהיה טרוד מאד והבעל עגלה והאנשים שהיו עמו נחפזו מאד עד שהיה מוכרח לנסוע בחיפזון, ולא נתוועד עמי, והיה לי צער גדול מזה מאד מאד".
"וביום שאחריו חזרתי והלכתי על ציונו הק' וספרתי את לבי קצת לפניו ז"ל. כלל הדבר שבאותן העתים היה לי צער ויסורים גדולים מחמת שטרחתי הרבה לגמור הדפוס ולא עלה בידי, וכבר נשתקע ממון ישראל הרבה לצורך הדפוס, ועדיין לא פעלתי כלל, ולא היה בידי מעות להעמיד הדפוס כי עדיין היו צריכים סך רב מאד, בערך מאתיים אדומים ויותר, ואין שום דרך הטבע לקבץ יחד אפילו שליש ורביע מזה הסך, וגם פרנסתי דחוקה מאד, והייתי בעל חוב גדול, וגם שארי מניעות הרבה מאד מאד שהיו על ההדפסה מכל הצדדים מפחד הצנזור וכו' וכו' וגם לארץ ישראל לא זכיתי לנסוע... ושארי בלבול הדעת שהיו לי..."
"ואעפ"כ" מסיים מוהרנ"ת את תיאור סאת יסוריו הגדושה "לא הנחתי את הרצון, וחשבתי מחשבות בכל פעם שאזכה לגמור ההדפסה. וכל מה שעבר עלי בענין זה יִכְלוּ כמה יריעות לספר".
* * *