פרק כד - בעיר ברסלב · סוף האמת לנצח
סמוך למנחה של ערב ראש השנה, בעת שהציבור כבר התאסף לתפילה, חש מוהרנ"ת כי עשו שלא כהוגן, בכך שקבעו כאן את מקום התפילה. מוהרנ"ת ראה בזה סטיה מרצונו הפשוט של רבינו. הדבר כאב לו וציער אותו עד מאד, והחליט ללכת בעצמו לבית המדרש שומרים לבוקר להתפלל שם עם שאר אנשי העיר. הוא אמר ועשה; נטל את מעילו העליון ועזב את המנין, ויצא לחוץ לכיוון מקום התפילה הנ"ל.
רבי נפתלי עם שאר גדולי התלמידים בראותם את מוהרנ"ת יוצא, ומי רואה אותו יוצא ואינו יוצא. כל הציבור יצאו איפוא והלכו אחר מוהרנ"ת לבית הכנסת שומרים לבוקר לערוך שם את התפילות יחד עם בני העיר כפי רצונו של רבינו כפי שהבין מוהרנ"ת יותר מכולם-להיות מעורבים עם העולם.
אנשי בית-המדרש קבלו את הבאים ברוב כבוד. ואכן, מאותה שנה ואילך התקיים שם הקיבוץ בראש השנה שנמשך עשר שנים, עד שהציבור היה גדול כל כך, עד שנאלצו לעבור למקום אחר (שיחות וסיפורים עמ' קמ"א-קמ"ב סי' נ"ד).