פרק כד - בעיר ברסלב · להיות מעורבים עם העולם
בערב ראש השנה ההוא, תקע"ב, עם התאסף הציבור, נתוועדו גדולי החסידים לדון על סדרי התפילה בראש השנה, ובעיקר על מקום התפילה. היתה זו השנה הראשונה בה עליהם להתפלל לבד ללא רבינו, ועליהם להתמודד עם כל הקשיים מחד גיסא, ומאידך גיסא לבנות את התשתית של הקיבוץ לנצח על כל פרטיו ודקדוקיו.
ר' יודל, ר' שמואל אייזיק ועוד מזקני ונכבדי העדה, סיכמו ביניהם להתפלל ב"האמבאר" (כמין מרפסת סגורה גדולה בביתו של נחמן נתן) המקום אשר בו התפלל רבינו בשנתו האחרונה יחד עם הציבור. אולם דעת מוהרנ"ת היתה להתפלל דוקא בבית הכנסת בו מתפללים שאר אנשי העיר שנקרא בשם "שומרים לבוקר", ומה גם שבית כנסת זה נבנה אז בסמוך על ידי איש אחד שחפץ מאד שאנ"ש יתפללו שם, וגם כל הציבור המתפלל שם בקביעות הסכימו לזה.
מוהרנ"ת עמד על דעתו להתפלל שם, בנימוק שרצון רבינו היה תמיד שחסידיו יהיו מעורבים עם העולם, כפי ששמע בפרוש מרבינו שאמר בלשונו הקדוש: "איך וויל איר זאלט זיין אויסגעמישט מיט די וועלט" (רצוני שתהיו מעורבים בין העולם) יש לציין כי המחלוקת על רבינו ואנשיו שקטה לאחר הסתלקותו בקרב אנשי העיר, עד כדי כך שבמשך השנים הבאות היו בני העיר מארחים בביתם את הבאים לאומאן לראש השנה.
הויכוח בין מוהרנ"ת לחסידים נמשך, עד שלבסוף נתקבל דעת הרוב, ואמנם הוחלט להתפלל בהאמבאר בניגוד לדעתו של מוהרנ"ת.