פרק כד - בעיר ברסלב · ראש השנה תקע"ב
בראש השנה שעבר, שנת תקע"א, האחרון לימי חיי רבינו, השתתפו עמו בקיבוץ בראש השנה באומאן אנשים רבים שנמנו למאות, ואילו בראש השנה זה לאחר הסתלקותו, התקבצו לאומאן רק כשישים חסידים. אף על פי כן היה מוהרנ"ת שבע רצון מכך, הוא לא ציפה שיגיעו גם אלו השישים. העובדה שגם לאחר ההסתלקות מצאו ששה מנינים של חסידים את החובה למלא רצון רבינו ולבוא, שמחה את לבו, והוכיחה לו שהקיבוץ של רבינו, שזה עתה תקע יסודותיו לאחר ההסתלקות-לא ייפסק, וימשיך לנצח.
מוהרנ"ת מציין בשמחה: "ובעוצם נפלאותיו עזרני השי"ת שנתקבצנו יחד לאומאן על ראש השנה".
כעבור שנים הוא כותב: "ומאז ועד הנה נתוסף בכל שנה ושנה כמה נפשו"ת שבחרו בחיים ובאו גם כן... להתפלל עמנו יחד בראש השנה".