פרק כג - החלל הריק והמורשה לדורות · כתועה ואין לבקש...
בביתו בנמירוב, בסיום ה"שבעה", הרגיש מוהרנ"ת עצמו כאובד עצות. החלל שנשאר בליבו בעקבות הסתלקותו של רבינו גדול היה וקשה, ולא שכח אף לרגע אחד מהחושך הגדול שירד לעולם. הוא קורא אז על עצמו: "באתי לביתי בלב נשבר ונדכה כיתום באין אב, כתועה ואין לבקש..."