פרק כג - החלל הריק והמורשה לדורות · בחזרה לנמירוב
לאחר חג הסוכות, החל מוהרנ"ת להתכונן לעזוב את אומאן ולשוב לביתו לנמירוב, אבל לא לפני שארגן וסידר יחד עם ר' יוסקה חתן רבינו ור' אהרן רבה של ברסלב את כל עניני חלוקת עזבונו של רבינו, כפי שצווה בפירוש על ידי רבינו, ועל כן הוא מונה לאפוטרופוס. הוא נתן איפוא את הכתובה לאשת רבינו, וכן נטל עמו את התיבה עם החפצים שהיו שייכים לבנותיו של רבינו, על מנת לתתם להן בבוא העת, כי הבת מרים היתה אז בארץ ישראל ובתו חיה היתה עדיין קטנה.
מעניין לציין, כי מוהרנ"ת כותב, שלפני עזבו את אומאן: "בנינו בית על קברו בחסדו הגדול".
מוהרנ"ת וחברו ר' נפתלי יצאו את אומאן לנסוע לעיר מולדתם נמירוב.
בדרכם חזרה, עברו דרך העיר דאשיב, שם היה קיים קיבוץ מאנ"ש, מוהרנ"ת דיבר אל לבם, עודד את רוחם ועוררם שירימו את תרומת לבם למען הדפסת "ליקוטי מוהר"ן תנינא". החסידים התעוררו מאד והתחייבו כולם לתרום, בכדי לסייע בשלב הראשון של הדפסת תורות רבינו ולהפיצם בעולם, כמו שמוהרנ"ת מציין: "ותיכף קבלו עליהם והשמיעו קול עלה נידב על סך מסויים".