פרק כב - ימי רבינו האחרונים · זכיתי לשרתו לבדי...
"ושכב על המיטה, ואז הסתכל בי הרבה מאד כנ"ל. ואני זכיתי לשרתו אז לבדי, ולהושיט לו מה שהיה צריך".
"אחר כך עניתי ואמרתי לו: רבי. קחו איזה דבר להשיב נפשכם! השיב: מה תתן לי? אמרתי: מעט טייא. ענה ואמר: עם חלמון ביצה! כי אז היו נותנים לו לפעמים טייא מבושל עם חלמון ביצה, שעושים להקל ההוסט, וכן עשיתי. ובשלתי הטייא עם החלמון והצוקער ונתתי לו. וציוה ליתן לו מעט מים, ונטל ידיו, ולקח הטייא ואמר, שהיא חמה עדיין, כי היה נזהר שלא לשתות משקה חם, שלא יעורר הדם של ההוסט, כי איזה ימים קודם הסתלקותו פסק ממנו יציאת הדם על ידי ההוסט. ולקחתי הטייא והרקתי מכלי אל כלי לקררה קצת כנהוג... אחר שקררתי אותה כראוי כרצונו, לקחה וברך ושתה".
"אחר כך עמדתי לפניו עוד עד שהאיר היום, וניתוסף בי שמחה וחיות קצת על שזכיתי לשמשו כל כך, כי לאו כל יומא זכיתי לשמשו, כי רצונו היה שהמשרת שלו ישמשו, רק לעתים רחוקות זכיתי לשרתו מעט, ועתה זכיתי לשרתו כמה שעות רצופים בעת כזאת, על כן הייתי שמח קצת".
* * *