פרק כב - ימי רבינו האחרונים · החיות מתחיל להסתלק...
"אחר כך ציוה עלי להוליך אותו מהכסא למיטתו-ממשיך מוהרנ"ת בתאור פרטי אותה לילה נוראה-ולקחתי אותו והולכתי אותו, והוא ז"ל היה ראשו ורובו נסמך עלי, ורגליו היו מעט נוגעים בארץ, והיה נישא עלי עד שהבאתיו למיטתו... וכשהבאתיו אל המיטה, אחזתי אותו והגבהתיו והנחתי אותו על המיטה. ענה ואמר: לאט לאט! וכך עשיתי, והנחתיו על המיטה בלאט בנחת, והיה תמה בעיני על שהצריך להזהיר אותי על זה. ענה ואמר: אני כבד עתה, על כן הזהרתיך על זה (כי האדם קרוב למיתתו הוא כבד, מחמת שהחיות מתחיל להסתלק ממנו-גיטין נ"ו ע"א) ובכל זה רמז לי שהוא קרוב מאד להסתלקותו... ואני לא שמעתי כל זה כלל כנ"ל".