פרק יד - בעיר זאסלב · בור סוד שאינו מאבד טיפה
כנזכר, חלה מוהרנ"ת, וכן נפלו למשכב אשתו ובניו, מציין שבעזרת השי"ת סמוך לפורים חזר לאיתנו, וכן זוגתו ובניו.
מוהרנ"ת שכבר זמן רב לא היה אצל רבינו, חשק בלבו מאד לדעת ולרשום את כל הנעשה שם כדי שלא לאבד מאומה מהנעשה סביב רבו ומאורו, שכל שיחה-תורה שלימה היא, ומכל עובדא ומאורע ניתן ללמוד ארחות חיים לנצח.
ובכן, מיד לאחר הפורים, נסע מוהרנ"ת ממאהליב לנמירוב. כונתו בכך היתה, כפי שהוא עצמו כותב: "כונתי היתה להתראות פני עם חברי ר' נפתלי, כי ידעתי שרבינו ז"ל כבר נסע לדרך הנסיעה הנ"ל, כי חבירי ר' נפתלי היה כותב לי על הפאסט (דואר) בכל פעם כל מה שעבר כאן, אך נסעתי לנעמריב כדי לדבר עם חבירי ר' נפתלי לשמוע מפיו חדשו"ת שזכה לשמוע בעתים הללו שלא זכיתי להיות אצלו ז"ל. ובאתי לנעמריב..."
מוהרנ"ת נפגש עם חבירו, ואמנם זכה לשמוע ממנו כמה מעשיות ששמע מפי רבינו "שלא נכתבו עדיין, כי לא היה מי שיכתבם"-כפי שהוא מציין, והוא שמעם מפי ר' נפתלי וכתבם על הספר.
מוהרנ"ת מבטא את שמחתו הרבה על הנסיעה לנמירוב והפגישה עם ר' נפתלי:
"ברוך ה' שנתן בדעתי לנסוע לנעמריב אז, שעי"ז הצלתי מעשיות אלו, שאם לא באתי אז-לא היו נכתבין כלל, והיו נעלמים מן העולם, ועתה כבר החיו כמה נפשו"ת ישראל, ועדיין הם מחיין נפשו"ת הרבה, ועתידין להחיות כל ישראל וכל באי עולם כשיתגלה אמיתת קדושתו וגדולתו בעולם במהרה בעזה"י, ברוך ה' אשר עזרני עד כה".