פרק יד - בעיר זאסלב · אגרת מהתלמיד לרב
דבר מחלתו של רבינו פגעה במוהרנ"ת עד עמקי נפשו, הוא שפך לבו לפני השי"ת לרפואתו הקרובה והשלמה של מאור עיניו. וכתב אגרת ארוכה לרבינו. ומן הענין הוא להעתיק את האגרת הזאת המופלאה ביותר:
"יום ה' ח' ניסן תקס"ז לפ"ק.
ישאו הרים שלום לאוצר בלום, צדיק יסוד עולם, ה"ה כבוד אדוננו מורנו ורבינו, גאון עוזנו, עטרת תפארתנו ותפארת כל ישראל, ה"ה הנשר הגדול בעל כנפים, בצלו נחסה ונתלונן, יחיינו מיומיים ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו, ויחי עוד לנצח עד בלתי שמים. הגאון הגדול, בוצינא קדישא, החסיד האמיתי המתחסד עם קונו, מחיה חיים לו דומיה תהילה, כלום סיימתי לכולהו שבחי... אילו כל הימים דיו וכו' שבחו אי אפשר לסיים, אשרינו אשרי חלקינו שנפלנו בחלקו וגורלו. חבלים נפלו לנו בנעימים, אף נחלת שפרה עלי, ומתוק האור וטוב לעינים. אשרינו אשרי עין ראתה כל אלה, אור שבעת הימים הגנוז והצפון, מאת ה' היתה זאת מן השמים, כבוד קדושת שמו, נורא ונשגב מאד נעלה, מורנו הרב רבי נחמן נר"ו, יאמר בצלצח ויחי עוד לנצח...
אחר דרישת שלומו, ליהוי ידוע לאדמו"ר שראיתי העתקה מכתיבת יד אדמו"ר... כי כבוד רבי נפתלי מפה שלח לי ההעתקה הנ"ל לקהילת קודש מאהליב, ועמדתי מרעיד, נבהלתי מראות, צירים אחזוני, חבלי לידה הקיפוני, אהובנו אדמו"ר, ידיד עליון וידיד כל נפשו"ת בית ישראל וידיד נפשנו, מה נאמר ומה נדבר, אם אומר לנחם את אדמו"ר ולדבר על לבבו הקדוש-מי ישנס מתניים ומי יאזור חלציו להכניס ראשו בזה גבהי שמים... אך אעפ"כ אמרתי ויהי מה, ארוצה דברי אלו לאדמו"ר, ובגודל חסדו וענותנותו האמת, בטחתי לפתוח פה ולדבר לפניו את אשר ישים ה' בפי.
היות בודאי לא נשכח מאדוני את העתים אשר עברו עליו מעודו עד היום הזה, עד כי עזרו ה', שזכה לשבר ולכתת, להרוס מה שהרס ולסתור מה שסתר ולבנות מה שבנה, ולעלות אל מקום שעלה, אשר כל זה נעלם מעיני כל חי עין לא ראתה וכו'... וה' עוזר לו תמיד, עד אשר זכה למה שזכה... מזה נכון לבנו בטוח בה' שנזכה לראות עוד בשמחתו בקרוב, כי יזכה למה שהוא מצפה לזכות לראות בטוב ה' בהראות לו נועם זיוו... ואין להאריך בזה, וגם בזה המעט יראתי מאד לדבר, אך ענותנותו תרבני לדבר לפניו את אשר בא תחת הקולמוס כעת...
והנה אנו מקיימין דבריו הקדושים להתפלל בעדו, אך השם יתברך ירחם עלינו ועל כל עמו בית ישראל, שנזכה שתתעורר לבבינו, שנוכל להתפלל כראוי, ולהתפלל על עסק כזה. כי אם היינו מרגישים קצת-היה ראוי לנו לזעוק בשווקים וברחובות, לעורר רחמי עליון עלינו ועליו ועל כל בריותיו, ועל כל הנפשו"ת המונחים במקום שירדו, ומצפים ומחכים לחסות תחת כנפיו אשר עדיין לא זכו להתלונן בצלו הקדוש, ומכל שכן גודל הרחמנות שיש עלינו כידוע לאדמו"ר, ובפרט עלי אשר מנמוך מעפר הקימני, ומאשפות דלות הרימני, ובין נדיבים הושיבני, ועדיין אני ערום בלי לבוש, ומי יודע אם כבר הגעתי אפילו לימי יניקה. ואין לנו לינוק ולשאוף שפע ולקבל חיות כי אם על ידי אדמו"ר, הוא חיינו ואורך ימינו... ובה' בטחנו כי לא נבוש לעולם, וכימות עיניתנו ישמחנו, להראות לנו נועם זיוו, ואנחנו נדשן נפשינו בצחצחות, בשובע שמחות, כאשר נזכה לקבל פניו הקדושים... באור פני מלך חיים לנו ולכל ישראל.
הנה כה דברי המצפה והמחכה להתאבק בעפר רגליו, ליהנות מזיו קדשו.
הקטן נתן בא"א מוהר"ר נפתלי הירץ נ"י