פרק יא - הסופר · פתקא נאה
מאז התקרבותו לרבינו, היה מוהרנ"ת נוהג לרשום את התורות ששמע מפיו הקדוש, וכן הרבה משיחותיו הקדושות.
באמצע החורף של שנת תקס"ה הורה רבינו למוהרנ"ת להעתיק מחדש את כל התורות הרשומים אצלו, ולהכינם לכריכה. אמנם עדיין לא היה רצונו להדפיסם ולהפיצם ברבים, רק לאנשי שלומו, מפני כמה טעמים-כפי שמוהרנ"ת מציין.
מוהרנ"ת התחיל מיד בעבודת הקודש, להעתיק תורות רבינו, וכך להציב את הבסיס לפרסום תורותיו הקדושו"ת בעולם. הוא שיתף בזה את רעהו רבי נפתלי. מוהרנ"ת מדגיש כי העתיק אותם "על נייר טוב ודיו יפה". וכך היה סדר עבודתם: רבי נפתלי היה מקריא לפניו מן הכתובים, ומוהרנ"ת היה רושמם על פיו מילה במילה. עבודה זו נמשכה שלושה חדשים רצופים. הם סיימו אותה בסמוך לחג השבועות.
באותה שנה ציוה רבינו למוהרנ"ת ללקט מתורותיו את העצות והעובדות למעשה היוצאות מתוך התורות. "ובתחילה", כותב מוהרנ"ת, "כתבתי קצת מענין זה, ולא הוטב בעיניו, ואחר כך הבנתי כונתו וחזרתי וכתבתי, והוטב בעיניו". זה היה איפוא הבסיס לספרו "קיצור ליקוטי מוהר"ן". "כשקרא בו", ממשיך מוהרנ"ת, "נענע בראשו, ואמר בזה הלשון: 'א שיין צעטיל' (פתקא נאה) והבנתי שהוטבו מאד בעיניו הדברים הנאמרים שם, והיה כוסף מאד שנזכה לקיימם באמת".
* * *