פרק ח - יהושע שלי" · לא ימיש מתוך האהל!
לפנות ערב הופיע שוב מוהרנ"ת בהיכלו של רבינו. אוירה של שמחה וחדוה עצומה שררה שם, מיד כשנכנס מוהרנ"ת, קבלו שוב רבינו בחביבות, והורה לו לשבת על ידו, ואמר לו:
"עמך יש לי הרבה על מה לשוחח אך לא עתה, ומה שחשוב ברגע זה הוא, מה ששוחחנו בקשר לתורה של "משה ויהושע", (בסימן ו' בליקוטי מוהר"ן) הרב והתלמיד. דע, שאתה הוא אותו תלמיד, אף על פי שיש לי תלמידים חשובים מאד, יותר מבוגרים ממך (כגון ר' שמעון, ר' יודל, ר' אהרן, ר' שמואל אייזיק) אבל מפני ש"יהושע בן נון נער" בגלל זה הוא "לא ימיש מתוך האהל"...
מוהרנ"ת הצטרף לרוקדים, אך לבו בל עמו. רבינו אמר לו מפורשו"ת "לא ימיש מתוך האהל"... כלום יוכל לעמוד בזה? הלא יודע הוא היטב את המצפה לו בבית... ובפרט כאשר יוודע להם כי במקום לנסוע לברדיטשוב למסחר, נסע לרבינו... הוא ידע שיצטרך לשלם ביוקר על נסיעתו זו. אמנם מצד אחד היתה לו קורת רוח מרובה מכך שרבינו חפץ בקרבתו, אך ההרהורים מה שיגיע לו מבני משפחתו, אביו וחותנו-העיבו על שמחתו.
לפתע פנה אליו רבינו:
אל דאגה! היה תמיד בשמחה, אף כשתחזור לביתך!!