אור ברסלב
באש ובמים פרק ח - יהושע שלי"

באש ובמים

פרק ח - יהושע שלי"

פרק ז - חשבונו של עולם

נודע הדבר

מוהרנ"ת יצא מביתו בכבוד גדול. אך מכיון שלא ידע את הדרך למדוודיבקא המרוחקת, נמלך ונסע לליניץ, שהיא בדרך לברדיטשוב, משם יתעניין היטב וידע כיצד להמשיך את דרכו הלאה עד שיגיע למשאת נפשו אצל רבינו במדוודיבקא.

כאשר יצא מוהרנ"ת מן הבית נודע איכשהו לאביו כי אין מגמת פני בנו העיר ברדיטשוב, וכי לא למסחר פניו... אלא לרבו במדוודיבקא, אף גם שמע כי בנו נסע תחילה לליניץ ומשם חושב הוא להמשיך הלאה.

אביו שלח מיד שליח מיוחד להרה"ק רבי גדליה מליניץ להודיעו, שכאשר יגיע בנו לליניץ ישלחו חזרה לביתו, בגזירת כיבוד אב.

מכיון שהדרך לליניץ לא היתה נהירה למוהרנ"ת, התעכב בדרכים, ולליניץ לא הגיע אלא לאחר שהשליח כבר מסר את שליחות אביו לרבי גדליה.

כאשר נכנס לחצר הצדיק מליניץ, שאל למקורבי הצדיק אם יוכל עתה להכנס. הם הודיעוהו כי הצדיק ישן עתה, כמו כן נודע לו על דבר השליח המיוחד שהגיע מאביו. הוא הבין שהכונה היא לעכבו בדרך...

ללא מחשבה יתירה יצא מוהרנ"ת את חצר הצדיק מליניץ ושאל אודות הדרך המובילה למדוודיבקא, ומיד יצא לדרכו טרם ניעור הצדיק משנתו.

פורים אצל רבינו

משם נסע מוהרנ"ת דרומה לברסלב, ומשם מזרחה לכיוון מדוודיבקא. טלטולי דרך קשים היו מנת חלקו בדרכו הארוכה הזו. קור עז שרר בעולם. השלגים עכבו את המסע, ותלאות רבות וקשו"ת פקדוהו על כל צעד ושעל.

לאחר מסע ארוך ומפרך של קרוב לשבועיים, הגיע מוהרנ"ת בתענית אסתר לפנות ערב, לפני קריאת מגילת אסתר, לכפר אחד הרחוק שנים עשר מיל מן העיר מדוודיבקא. צער רב הצטער מוהרנ"ת על כך שלא יעלה בידו, על אף רצונו העז, לשמוע את קריאת המגילה מרבינו. הוא ניחם את עצמו כי מן השמים עכבוהו, ובכל זאת עלץ לבו כי הנה מתקרב הוא כבר למדוודיבקא.

בדרך פגש בר' יודל, המקובל, מגדולי תלמידי רבינו, ובצותא נכנסו לכפר. בני הכפר ששו ושמחו לקראתם, כי היה חסר להם עשירי להשלים המנין לקריאת המגילה, עתה יוכלו להתפלל ולקרוא המגילה בעשרה.

רבי יודל קרא את המגילה, בעיינו מקודם בסדור עם כוונות האריז"ל של מוהרנ"ת שנשא עמו תדיר.

מוהרנ"ת חפץ להמשיך בנסיעה למדוודיבקא מיד לאחר קריאת המגילה, מה גם שעכשיו לאחר תענית אסתר חייבים לאכול, בפרט שהאכילה בפורים היא מצוה.

מוהרנ"ת סעד את סעודתו בעיירה. וכשרצה לאחר מכן להמשיך בנסיעתו, סרב העגלון לנסוע מחמת חשכת הלילה. הפציר מוהרנ"ת באנשי העיירה שיעמידו לרשותו עגלה שתיקח אותו למדוודיבקא, כי כבר כלתה נפשו לראות את רבינו... "גם אם אגיע לאחר חצות, לפחות אהיה במחיצתו של רבינו"-התחנן.

אנשי העיירה אכן שכרו לו עגלה, ומוהרנ"ת הגיע למדוודיבקא אחרי חצות הלילה.

בהגיעו למדוודיבקא היתה העיר כולה שקועה כבר בשינה עמוקה, אף האכסניות כבר היו נעולות. מוהרנ"ת לא ידע לאן לפנות. עמד מוהרנ"ת ברחוב על מטלטליו כאשר כפור עז שרר בחוץ וצרב כפות ידיו. תוך שהוא עומד, נמלך לחפש אחר בית הכנסת של העיירה ולהכנס שם.

מוהרנ"ת החל לסובב אנה ואנה במרחבי העיר, עד שמצא בנין שהיה נראה לו כמו בית כנסת. כשהוא הבחין שהדלת ננעלה מבפנים הבין שמישהו נמצא שם.

החל מוהרנ"ת דופק על הדלת.

"מיהו הדופק בלילה?"-נשמע לפתע קול מבפנים.

"מישהו הבא מדרך רחוקה" השיב מוהרנ"ת "המחפש את נינו המפורסם של הבעש"ט שהגיע למדוודיבקא לחתן את בתו בעיר".

התברר כי השמש שהיה בפנים, זקן מופלג היה, והוא התקרב לרבינו עוד מאז שרבינו דר במדוודיבקא בימי נעוריו.

הלה פתח את הדלת וקבלו בברכת 'שלום עליכם' ובסבר פנים יפות.

-"מאין אתה"?

-"מנמירוב"!

-"מנמירוב? וכיצד מכיר אתה את רבינו איש קדוש אלקי?".

מוהרנ"ת ענה שנמירוב נמצאת קרוב לברסלב, ושם כבר הגיע שמעו של רבינו.

"תלמידי יהושע נתן..."

לפתע שואל השמש:

"הגד נא, מה שמך?"

"מדוע זה תשאל לשמי?" הקשה מוהרנ"ת, כשהבין כי לא בכדי הוא שואל זאת.

והשמש מתחיל לספר:

"אחרי קריאת המגילה הייתי עם רבינו. אין לתאר את השמחה ששררה שם. כולם רקדו וכרכרו כיאות וכראוי לפורים. בתוך כך נענה רבינו ואמר: "תלמידי יהושע, ששמו נתן, נכסף מאד להיות עמנו פה... אך הוא יסיים את הפורים בשושן פורים---" סתם ולא פרש.

"איש מן הנוכחים לא הבין דבריו" המשיך השמש "אך גם לא העזו לשאול את כבוד קדושתו על כך... ושמא... שמא שמך יהושע נתן?..." לחש השמש באזני מוהרנ"ת.

"שמי נתן!" השיב "וזאת שרבינו מכנה אותי יהושע, מן הסתם מתפלל הוא עבורי שה' יושיעני מכל הצרות, כשם שמשה התפלל על יהושע..." (רש"י במדבר יד).

"נשמתך היתה עמנו"

השמש שהיה עד לרוח הקודש גלויה של רבינו שידע על בואו המדוייק של מוהרנ"ת, הבין כי העומד לפניו הינו אדם גדול ונעלה, וראה זכות לעצמו להזמינו לביתו, הסמוך לבית הכנסת, בנשאו לפניו את מטלטליו. הוא הזמינו לסעוד, לנוח ולישון מעט כדי לפוש מטרחות הדרך.

אבל מוהרנ"ת סירב, ובמקום זה ביקש את השמש שיורהו את הדרך למקוה, וירד לטבול.

לאחר הטבילה הלך מוהרנ"ת להתפלל כותיקין באותו בית מדרש בו נכנס בלילה (בבית כנסת זה נהגו להתפלל ותיקין כמנהג הבעש"ט) מוהרנ"ת שעייף היה מאד מהדרך הקשה, ועדיין לא ישן כלל בלילה זה, החליט להתפלל תחילה ולשמוע מקרא מגילה, יטעם משהו, ורק לאחר מכן ילך לקבל פני רבינו בראש צלול.

כאשר נכנס מוהרנ"ת להיכלו של רבינו-כבר עמד להסב לסעודת פורים, ועדת חסידיו מסובים סביבו נכונים לקיים מצות היום.

רבינו פנה אל מוהרנ"ת ואמר:

אמנם שהית בעת קריאת המגילה בכפר-אך נשמתך היתה עמנו!!!

צא הלחם בעמלק...

רבינו קרב את תלמידו קרבה יתירה, הוא הושיט לו יי"ש, באמרו אליו: אף שעייף הינך מן הדרך ועדיין לא נחת די צרכך, עליך לקיים את ציווי חז"ל "חייב אינש לבסומי בפוריא", ומצות מחיית עמלק, טול ושתה..." (יש לציין שרבינו אמר פעם: טרינקען פורים [להשתכר בפורים] הוא תיקון גדול).

מוהרנ"ת עמד לפני רבינו באימה וביראה גדולה, ורבינו אמר לו: "כבר קיימת והיו עיניך רואות את מוריך... ויכול אתה לשמוח, והרי פורים היום".

מוהרנ"ת חפץ היה מאד לשוחח עם רבינו ביחידות, לספר לו את כל אשר עם לבבו, ובפרט בענין נסיעתו, אך בנוכחות הציבור קשה היה עליו לדבר.

רבינו שכיון למחשבותיו, פנה אליו שוב ואמר: "אולי עייף אתה מהדרך, אתה חייב לנוח קצת! ובכן, צא הלחם בעמלק!"... מוהרנ"ת הבין מיד שרבינו מרמז שעליו להלחם בספקות שבמוחו (ספק בגימטריה עמלק) והוא קיבל על עצמו ללחום מלחמה זו. הוא נפרד מרבינו והלך לאכסניתו לנוח.

לא ימיש מתוך האהל!

לפנות ערב הופיע שוב מוהרנ"ת בהיכלו של רבינו. אוירה של שמחה וחדוה עצומה שררה שם, מיד כשנכנס מוהרנ"ת, קבלו שוב רבינו בחביבות, והורה לו לשבת על ידו, ואמר לו:

"עמך יש לי הרבה על מה לשוחח אך לא עתה, ומה שחשוב ברגע זה הוא, מה ששוחחנו בקשר לתורה של "משה ויהושע", (בסימן ו' בליקוטי מוהר"ן) הרב והתלמיד. דע, שאתה הוא אותו תלמיד, אף על פי שיש לי תלמידים חשובים מאד, יותר מבוגרים ממך (כגון ר' שמעון, ר' יודל, ר' אהרן, ר' שמואל אייזיק) אבל מפני ש"יהושע בן נון נער" בגלל זה הוא "לא ימיש מתוך האהל"...

מוהרנ"ת הצטרף לרוקדים, אך לבו בל עמו. רבינו אמר לו מפורשו"ת "לא ימיש מתוך האהל"... כלום יוכל לעמוד בזה? הלא יודע הוא היטב את המצפה לו בבית... ובפרט כאשר יוודע להם כי במקום לנסוע לברדיטשוב למסחר, נסע לרבינו... הוא ידע שיצטרך לשלם ביוקר על נסיעתו זו. אמנם מצד אחד היתה לו קורת רוח מרובה מכך שרבינו חפץ בקרבתו, אך ההרהורים מה שיגיע לו מבני משפחתו, אביו וחותנו-העיבו על שמחתו.

לפתע פנה אליו רבינו:

אל דאגה! היה תמיד בשמחה, אף כשתחזור לביתך!!

הכל מרומז בתורה

מוהרנ"ת נוכח שרבינו צופה הכל ברוח קדשו, ונתבייש מאד, והנה שומע הוא שוב את קול רבינו:

"הבושה היא גם חלק מאותה תורה! (הנ"ל) אבל האדם חייב להיות בקי בשוב: אתה חייב לדעת איך לעמוד ברגעים הקשים. 'בקי ברצוא' היית כשבאת הנה, עכשיו תצטרך להיות 'בקי בשוב' יותר מתמיד!"

מוהרנ"ת התפלא פליאה עצומה איך רבינו מכוון בתורתו הקדושה את כל מהלכיו ומעבריו.

לאחר מכן התפזר הקהל, וגם מוהרנ"ת שב לאכסניתו.

שושן פורים הוא גם פורים...

בבוקר, מיד לאחר התפילה, נכנס שוב מוהרנ"ת אל רבינו. בהגיעו, כבר סיים רבינו תפילתו, והוא קיבל את מוהרנ"ת בחביבות, וכיבדו במשקה ומזונות.

מוהרנ"ת השיח את לבו לפני רבינו באמרו, כי הרי שמע מפיו שעל ידי ריקודים ממתיקים הדינים, ושמא לא יצא ידי חובתו כראוי בפורים זה.

"נו, השיבו רבינו, שושן פורים הוא גם פורים".!

רבינו המשיך: "אתמול שוחחנו על התורה המדברת על הקשר בין משה ויהושע, ועתה יש לי להוסיף עוד ענינים השייכים לזו התורה, אך עכשיו אין הזמן להאריך".

תוכל לכתוב חידושים

"ואז" כותב מוהרנ"ת "ישבתי לפניו והעתקתי התורה הזאת לפניו, ומפיו יקרא אלי מתוך ספרו בכתב ידו הקדושה, ואני כותב על הניר".

בינתיים התאספו עוד אנשים אצל רבינו. שוב נמשכה השמחה בזמרה וריקודים, ולא פסקה עד זמן מנחה. תוך כדי כך נענה רבינו ואמר למוהרנ"ת: "הן רואה אתה ששושן פורים הוא גם פורים, ואורם של מרדכי ואסתר יאיר עליך כמו ש'הדר קבלוה בימי אחשורוש' (שבת פח ע"ב) כן גם אתה תוכל לכתוב חידושים. מוהרנ"ת הבין מיד שרבינו מכוון בזה לדבר מסויים, או לתפקיד חדש שהוא עומד להועיד עבורו, אך עדיין לא הבין במה המדובר.

כאשר החלו האנשים להתפזר לביתם, פנה רבינו למוהרנ"ת ואמר: "אתה כנראה תחזור אלי לפני לכתך לישון".

"אשוב עוד שעה או שעתיים"-השיב.

בשוב מוהרנ"ת לרבינו, מצאו כשהוא יושב על מיטתו מתכונן לישון. מוהרנ"ת עמד לפניו. רבינו שב לדון במה שהתחיל ביום העבר, להסביר את הקשר בין שלושת המצוות שנצטוו ישראל בכניסתם לארץ, והתורה של 'קרא את יהושע' המדברת על הקשר בין משה ויהושע, ואמר שכולם מרמזים על התשובה. וכשמוהרנ"ת שאל: "כיצד"? ענה רבינו: "זאת תאמר אתה"!...

מוהרנ"ת נפרד ממנו והלך לו.

"ותיכף התחלתי לחשוב בזה-כותב מוהרנ"ת בספרו חיי מוהר"ן (אות ב')-ותיכף בדרך הליכתי אז מביתו לאכסניה שלי, הזמין לי ה' בזה חידושים נאים, ובבואי לאכסניה שלי מצאתי בעזרת ה' כלי כתיבה, וכתבתי מיד מה שחנני ה' בזה, וזה היה בתחילת חינוכי לחדש בתורה הקדושה, שחינך אותי ברחמיו ודרכיו הנפלאים. וביום שלאחריו הבאתי לפניו מה שכתבתי, והוטב בעיניו, ושחק מחמת שמחה, וענה ואמר: תוכל ללמוד אם תהיה מתמיד (ובלשונו הק': דו וועסט קענען לערנען אז דו וועסט באגערן). אך אף על פי כן אחר כך הוכרחתי להפסיק מלחדש עד שאלמד פוסק הרבה, ואחר כך ספרי קבלה וכו' עד שאחר כך ציוה לי לחדש ואחר כך ציוה לי לכתוב".

מיד אחרי פורים החלו ההכנות לחתונת בתו של רבינו, וכמובן שרבינו היה טרוד יותר מן הרגיל, אך מוהרנ"ת הצליח להיות אצלו ולשהות במחיצתו כל יום.

שמחת החתונה

ביום חמישי ראש חודש ניסן שנת תקס"ג, התקיימה החתונה של שרה'קה הצדקנית בת רבינו, עם בעלה רבי יצחק אייזיק, בנו של הצדיק רבי לייב מדברובנא.

רבינו הפליג מאד בשבחה של בת זו, ואמר בזה"ל: "הבנים שלי (רצונו לומר בנותיו) יש להם רוח הקודש שהוא קרוב לנבואה, ומבתי שרה אין אני מדבר כלל!..." (חיי מוהר"ן תקפ"ג)

התעוררות והתלהבות של שמחה שררו בקהל שבא להשתתף בשמחת רבינו. רבינו עצמו רקד ושמח למעלה מן המשוער, כפי שמתאר מוהרנ"ת בחיי מוהר"ן (אות קטז):

"ומי שלא ראה ריקודין שלו (של רבינו) לא ראה טוב מימיו, כי אף על פי שברוך השם זכינו לראות כמה צדיקים שהיו מרקדין לפני הכלה, אבל ריקודין שלו לא נראה כזאת, וכל מי שעמד שם בודאי היה לו הרהור תשובה אמיתי על כל פשעיו, וגודל ההתעוררות וההתלהבות של כל האנשים שעמדו שם בשעת ריקודין אי אפשר לבאר ולצייר זאת בכתב בשום אופן... "

ריקודים ב"שבת חתונה"

גם בשבת לאחר החתונה, המכונה "שבת חתונה", המשיך רבינו בשמחתו למעלה מהרגיל, ורקד הרבה מאד.

כאשר הגיעה סעודה שלישית של שבת קודש, אמר רבינו תורה גבוהה ונשגבה (ליקוטי מוהר"ן סימן מ"ט) בקול ערב ונעים על הפסוק "והוא כחתן יוצא מחופתו". בתורה זו רימז רבינו את כל הענינים הקשורים לחתונה זו: שרה, יצחק (שמו של החתן), כלה, חתונה ועוד.

כאשר סיים רבינו את אמירת התורה, יצא בריקוד של מצוה עם הכלה כנהוג אצל צדיקים.

שוב פרצה השמחה במשנה תוקף ועוז, באופן שאין לשער ואין לתאר. מוהרנ"ת כתב על כך: "אשרי עין ראתה זאת"!.

מוהרנ"ת מציין: "לא היה שכיח שיעשה ריקודין כי אם בעתים רחוקות מאד, אך באותה השנה הנ"ל היה מרקד כמה פעמים, היינו בשמחת תורה, ואחר כך בשבת חנוכה... ואחר כך בפורים במדוודיבקא, ואחר כך על החתונה. ואמר בעצמו, בזאת השנה רקדתי הרבה. וזה מחמת שבאותה השנה נשמעו הגזירות שקורין "פונקטין" שהיו רוצים אז לגזור על ישראל ח"ו, ומחמת זה רקד כמה פעמים, כי על ידי ריקודין ממתיקין הדינים ומבטלים הגזירות..."

לא ישוב רק בציווי רבינו

כשמוהרנ"ת יצא את ביתו לנסיעה זו, היה בדעתו לחזור הביתה לקראת חג הפסח. אמנם כשנודע לו שרבינו נשאר במדוודיבקא עד לאחר הפסח, חשב אף הוא להשאר שם. באותה עת גמר מוהרנ"ת בדעתו, כי לא ישוב לביתו עד שרבינו יצוהו מפורשו"ת לנסוע.

כיון שרבינו לא ציוה לו לנסוע הביתה לפני פסח, החליט להשאר עמו בפסח. אמנם הוא ידע היטב מה מצפה לו בבית... אך רבינו עודדהו ואמצהו כל הזמן, ותמיד הזכיר לו את התורה "קרא את יהושע" שם מפליג רבינו בערך הנעלה של "ישמע בזיונו ידום וישתוק", וכי זו היא הדרך בה יתנהג עם בני ביתו.

* * *

"אשרי יולדתו!"

פעם אחת בשנה הסב רבינו עם בני ביתו בלבד, היה זה בליל הסדר. ואז לא היה שום אורח זר, שאינו קשור לבני המשפחה, מסב על שולחנו הטהור. גם מוהרנ"ת לא הוזמן להסב עם רבינו בליל הפסח.

בליל התקדש החג, התאסף קהל החסידים אשר במדוודיבקא באכסניית רבינו להתפלל עמו את תפילת החג.

דירת האכסניה בה שהה רבינו בעת היותו במדוודיבקא היתה בת שני חדרים, חדר גדול, ולפניו עוד חדר, שם התגורר רבינו. החסידים התפללו בחדר הגדול בהתלהבות ובהתרוממות רוח.

בסיום התפילה נפרד הקהל מרבינו באיחולי החג. מוהרנ"ת עמד עדיין בהתלהבות עצומה ואמר את ההלל.

בחדר החיצון כבר התכוננו לעריכת הסדר. כאשר שמע רבינו את קולו של מוהרנ"ת באמירת ההלל, נענה ואמר:

"אשרי יולדתו"!

מוהרנ"ת סיים תפילתו והלך לערוך את הסדר באכסנייתו. ולאחר שסיים את הסדר, מרוב השתוקקות יצא את ביתו והלך למקום אכסנייתו של רבינו לשמוע מעט מעריכת הסדר הקדוש שלו.

כשעבר ליד דלתו של רבינו, ראה אותו והנה עומד וכוסו בידו ואומר "שפוך חמתך". הוא שמח מאד, והיה בעיניו כמוצא שלל רב. כל ימיו שמח בכך שזכה פעם אחת ויחידה להציץ בפניו המאירים של רבינו בליל הסדר של פסח (שיח שרפי קודש א-תרצ"א). 6

במשך חג הפסח אכל מוהרנ"ת על שולחנו הטהור של רבינו, ולאכסנייתו לא הלך רק לשינת הלילה. היה זה חג הפסח היחיד בו שהה מוהרנ"ת במחיצת רבינו, כי בשנים הבאות היה נמנע מצד בני ביתו לנהוג כן. "אשרי", התבטא מוהרנ"ת כעבור שנים "שעל כל פנים זכיתי לראות את רבינו זצוק"ל יושב על הסדר פעם אחת כל ימי חייו" (אבניה ברזל יג).

העולם הזה גשר צר מאד!

אחר הפסח עזב רבינו את מדוודיבקא, ונסע בחברת תלמידו מוהרנ"ת חזרה למקום משכנו בברסלב. בדרך זכה מוהרנ"ת לשמש את רבינו. באותן שעות של הנסיעה שמע ממנו שיחות רבות שרוממו את רוחו, עד שמגודל התענוג לשהות בקרבת רבינו שכח לגמרי שהנה מתקרב היום והוא יצטרך לשוב לביתו על כל היסורים והתלאות שמצפים לו שם.

רבינו הזכיר למוהרנ"ת: "עליך לשוב הביתה!" ותוך כדי כך חיזקו ועודדו שלא יתפעל ולא יפחד מכל אשר יעבור עליו, וכן אמר לו:

"דע שהאדם צריך לעבור על גשר צר מאד מאד, והכלל והעיקר שלא יתפחד כלל"- --(ליקוטי מוהר"ן תנינא סימן מ"ח).

הקפיצה להיכל המלך

בדרך חזרה עברו שוב בעיירה ליניץ. בעיר היתה קבוצה של חסידי ברסלב שהיו מתפללים בהתעוררות רבה ובקול רם, כדרכם בקודש של חסידי ברסלב. רבינו נפגש אז עם הצדיק רבי גדליה מליניץ, הוא העיר לרבינו על דרך תפילתם של חסידיו: והרי כשנכנסים למלך נכנסים בקול דממה דקה?!"

השיב לו רבינו: "אני דוקא מסכים עם החסידים הקודמים שהיו קופצים לתוך היכל המלך בשרווליהם המרופטים והמשומנים!..." (פארשמאלצענע הארבל).

עדי הגיעם לעיר ברסלב המשיך רבינו לעודד ולחזק את תלמידו מוהרנ"ת, שיתגבר על כל הנסיונות העומדים לבוא עליו. בהגיעם לעיר, הורה לו רבינו לשוב מיד לבית הוריו.

מעמד פרנסה

והנה מגיע מוהרנ"ת חזרה לביתו, לאחר שנעדר ממנו תקופה של כמה חדשים. קבלת פנים קשה עד מאד המתינה לו מצד בני משפחתו. הללו שחשבו שמוהרנ"ת נסע לברדיטשוב ל"מסחר", חשכו עיניהם בראותם אותו חוזר הביתה משהותו בצל רבינו, ובמקום לחזור טעון בסחורה מהיריד הגדול, שב בכסותו לעורו, כאשר גם הבגדים היקרים שציידו אותו טרם נסיעתו התקלקלו.

הדבר העלה את חמתו של אביו עד מאד, ומיד הדירו כליל מתוך ביתו.

לבסוף הגיע המצב לידי כך שמוהרנ"ת נאלץ לעזוב את בית אביו, ולעבור לגור, בפעם ראשונה מאז נשואיו, בבית משלו.

לא עברו ימים רבים ואף פתח לו עסק זעיר משלו, על ידו יכלכל מעט את בני משפחתו.

* * *

תוכן העניינים

באש ובמים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה