פרק ח - יהושע שלי" · צא הלחם בעמלק...
רבינו קרב את תלמידו קרבה יתירה, הוא הושיט לו יי"ש, באמרו אליו: אף שעייף הינך מן הדרך ועדיין לא נחת די צרכך, עליך לקיים את ציווי חז"ל "חייב אינש לבסומי בפוריא", ומצות מחיית עמלק, טול ושתה..." (יש לציין שרבינו אמר פעם: טרינקען פורים [להשתכר בפורים] הוא תיקון גדול).
מוהרנ"ת עמד לפני רבינו באימה וביראה גדולה, ורבינו אמר לו: "כבר קיימת והיו עיניך רואות את מוריך... ויכול אתה לשמוח, והרי פורים היום".
מוהרנ"ת חפץ היה מאד לשוחח עם רבינו ביחידות, לספר לו את כל אשר עם לבבו, ובפרט בענין נסיעתו, אך בנוכחות הציבור קשה היה עליו לדבר.
רבינו שכיון למחשבותיו, פנה אליו שוב ואמר: "אולי עייף אתה מהדרך, אתה חייב לנוח קצת! ובכן, צא הלחם בעמלק!"... מוהרנ"ת הבין מיד שרבינו מרמז שעליו להלחם בספקות שבמוחו (ספק בגימטריה עמלק) והוא קיבל על עצמו ללחום מלחמה זו. הוא נפרד מרבינו והלך לאכסניתו לנוח.