פרק ז - חשבונו של עולם · מיחידי הסגולה בני העליה
אשתו של מוהרנ"ת לא ידעה את נפשה מרוב זעם. היא כעסה על זה שמוהרנ"ת לא הסכים לערוך את החשבונות יותר מפעם בחודש. היא שפכה את מר ליבה לפני אביו של מוהרנ"ת, ואף הוא כעס מאד על בנו, אבל מוהרנ"ת לא שעה לכעסם והתעקש לקיים את עצתו של רבינו, להקדיש את כל חייו לעבודת ה', כי לפי גודל נשמתו הנהיגו רבינו כיחידי סגולה שבדור. אשר כמובן לא כל אחד יכול לעמוד בה, ובה נהגו מאז ומקדם בני העליה הצדיקים שבדור.
וכפי שמוהרנ"ת משתפך לפני בנו כעבור שנים במכתבו אליו: "...כי לא באנו לזה העולם לאכול ולשתות ושאר תאוות ח"ו, ולא בשביל ממון וכבוד המדומה של זה העולם, רק לסבול עמל ויגיעה כדי להכיר את בוראנו ויוצרנו ית"ש, על פי התורה אשר שם משה לפני בני ישראל, וכפי שמדריכים אותנו הצדיקים האמיתיים שבכל דור ודור..." (עלים לתרופה-קס"א).
חבריו וקרוביו ניסו להסית אותו מדרכו והרבו דברים עליו: "איך אתה יכול כך להתאכזר לעצמך ולמשפחתך? אתה חייב לדאוג לפרנסה!" אבל מוהרנ"ת היה כל כך שקוע בלימודו ובעבודתו הקדושה שלא היה לו זמן אפילו לשמוע את דבריהם וכל שכן שלא להשיב להם.
כדאי להעתיק מה שכותב על תקופה זו בחיי מוהרנ"ת, רבי אברהם ב"ר נחמן מטולטשין (תר"ט-תרע"ח, 1849-1917) מאנשי העליה שבחסידי ברסלב מהדור הקודם:
"ולבו היה בוער מאד לעבודת השם יתברך, וכל תפילתו ולימודו היה בהתלהבות גדולה מאד, אשר אין לשער. ובכל עת ועת שהיה צר לו בעבודתו יתברך היה נוסע לאדמו"ר ז"ל והוא הרבה מאד בדבריו הנעימים לעוררו ולהחיותו ולחזקו בכל מיני חיזוק. ואדמו"ר ז"ל דיבר עמו שיקח לעצמו בדעתו שיתחזק בעבודתו ית' אף אם יעבור עליו מה, אפילו אם יצטרך חס ושלום לחזור על הפתחים... וכן עשה וקיים מוהרנ"ת ז"ל, ורצה לפרוש את עצמו לגמרי מהבלי העולם הזה, ולבלות כל ימיו בתורה ועבודת השי"ת, וכל אוהביו ומיודעיו הרבו לדבר עליו על שאינו מרחם על עצמו ועל אשתו ובניו להשתדל בעסקי פרנסה כדרך כל הארץ, והוא לא היה לו פנאי כלל אפילו לשמוע את דבריהם ומכל שכן וכל שכן להשיב להם... והוא לא הסב פניו, והרבה לעסוק בעבודתו יתברך בהתמדה גדולה, וגם שקד בכל עת על דלתי אדמו"ר ז"ל, לשמוע ממנו דברי אלוקים חיים"...
* * *