פרק ז - חשבונו של עולם · דיבור אמת
באחד הימים אחר שובו מברדיטשוב, בעוד מוהרנ"ת עוסק בתפילת שחרית, ומשום מה לא הרגיש כל כך חיות בתפילה, וכל כמה שניסה לא הצליח להתרכז. באותה עת עשה חשבון נפשו, והגיע מיד למסקנה כי אם במרחק לא רב נמצא מי שיכול לעזור לו ולהוציאו ממצוקותיו הרוחניות, אין הוא יכול עבור התנגדות בני משפחתו, שלא זכו להבין ולדעת טיבו של האור המאיר בברסלב, לוותר על נסיעה כזו שתביא לו ישועה ומזור לנפשו המתייסרת. הוא החליט איפוא לנסוע מיד לרבינו לברסלב, ולחזור הביתה עוד באותו ערב.
הוא אמר ועשה, ויצא מיד באותו יום חרפי גשום לברסלב, ועקב הגשמים העזים התעכב בדרכו.
מיד כשנכנס מוהרנ"ת אל הקודש פנימה להתראות עם רבינו-הושיט לו רבינו ידו לשלום בהוסיפו: "אנחנו צריכים לומר לך 'שלום עליכם' ו'צאתכם לשלום' בחדא מחתא"... וזאת כמובן בכדי שלא תתגבר עליו המחלוקת ביותר מצד משפחתו.
ועוד הוסיף רבינו ואמר:
"האדם צריך להמשיך את עצמו אחר האמת ולדרוש ולחקור היכן הוא בכל זאת האמת".
ותוך כדי כך אמר רבינו תורה לפניו (ליקוטי מוהר"ן סימן קי"ב) שתוכנה הוא, שהאמת היא המפתח לתפילה כראוי. כשאדם מתחיל להתפלל, יש שמתגברים עליו כל מיני רעיונות ומחשבות זרות והם מעכבים את תפילתו לעלות אל ה'. אבל ברגע שהוא מגיע לאמת, אזי אור של ה' בעצמו כביכול מתלבש בו, היות וחותמו של ה' אמת, וכך הוא יוכל למצוא הרבה פתחים מהחושך והגלות שהוא סגור שם. רבינו האריך עוד בתורה נפלאה זו.
אותו שבוע היה פרשת נח. רבינו הראה לו איך שכל הרעיונות שהעלה בתורה שלו נקשרו לפסוק "צוהר תעשה לתיבה":
בסיום תורה זו כותב רבינו:
"והמשכיל המבין יש לו להתפלל כל ימיו שיזכה פעם אחת כל ימי חייו לדבר דיבור אחד של אמת לפני ה' כראוי" (ליקוטי מוהר"ן קי"ב).
לאחר פגישה קצרה זו נסע מוהרנ"ת לביתו.
שבועיים חלפו עד שמוהרנ"ת נסע שוב לרבינו. הוא סיפר לו שהוא כבר מכין את החשבונות רק אחת לשבוע, במוצאי שבתות... רבינו נאנח ואמר לו: "מה יגיד אליהו הנביא על זה"... אתה חייב לערוך חשבונות של חול כל מוצאי שבת?! ואולי פעם בחודש היה מספיק? הזמן מאד קצר! הזמן רץ מהר מאד. בטרם שהאדם שם לב לכך, חייו הם כבר מאחוריו. תנצל נא את הזמן אך ורק לעבוד את ה'".
או אז החליט מוהרנ"ת להמעיט יותר ויותר בשייכותו המועטה לעולם הזה, מעתה הוא לא יערוך את חשבונותיו מידי שבוע אלא אחת לחודש בלבד!