פרק ה - כאשר ישא האומן את היונק... · סיפור ראשון: לשים לב לדיבורי הצדיק
ורבינו סיפר: אל הרה"ק רבי מרדכי מנשכיז נכנס פעם אחד מחסידיו, והשיח לפניו את צרותיו ומצוקותיו, ובמיוחד על מצב פרנסתו שהוא בכי רע, עד שאין בידו לשלם אפילו את שכר דירתו. הצדיק שמע את דבריו ונענה ואמר: "חפץ אנכי כי הבית שאתה דר בו, יהיה בבעלותך!"
אותו חסיד התגורר במבנה ששם היו דירות רבות, ואף בית מלון היה שם.
כאשר שב החסיד לביתו, נודע לו כי בעל הבית של המבנה נפטר, וכי הבנין עבר ליורשיו. אולם לגודל הפלא; מאותו יום שעבר הבית לבעלים אחרים, סרה הברכה ממנו. לא עבר זמן רב ובאיזור פשטו שמועות כי רוחות רעות קבעו להם למשכן את הבית הזה, ומי שקנה שם דירה מת בחטף. עקב כך לא ההין שום איש לקנות שם דירה למגוריו. כמו כן נסגר בית המלון, מחמת הפחד שאחז באורחים להתאכסן שם. ואף מעט השכנים שנותרו עדיין בבנין, עזבוהו, והבנין נשאר שומם. בעליו רצו בכל לב להפטר ממנו ולמכרו, אך קונה אין. ולכן ירד ערכו פלאים, עד שהוצע למכירה במחיר זעום מאד.
אץ החסיד לקנות את הבנין, על פי ציווי רבו, ואכן כל הבנין עבר לבעלותו.
והנה אך עבר הבית לרשותו, שבה ההצלחה להאיר פנים. אנשים החלו פוקדים את הבית כדי לקנות לעצמם שם דירה, וכן בית המלון החל שוב לשקוק חיים, והחסיד דנן התעשר עושר רב.
כעבור זמן, נסע החסיד כהרגלו לרבו ר' מרדכי ושהה שם איזה זמן. טרם נסיעתו חזרה לביתו, נכנס לקבל ברכת פרידה. לפי תשובתו של הרבי הבין החסיד כי עדיין לא הגיע הזמן לשוב הביתה, ומן הראוי שישאר עוד במקום. מבלי לשאול שאלות נשאר עוד כמה ימים אצל הצדיק. ושוב חזר הדבר, בעת שהלך לקבל ברכת פרידה רימז לו הצדיק שלא יעזוב את המקום. החסיד החל לחשוש שמשהו כאן אינו כשורה, אולי לא טוב עבורו לדור באותו בנין שקנה, שכבר היה מקום מועד לפורענות. וכחסיד החדור על אמונת צדיקים תמימה, נשאר שם בהחלטה ברורה שלא יסע מן המקום עד שהצדיק יאשר לו את הנסיעה בלשון ברורה. הדבר חזר ונשנה שוב ושוב. ולבסוף יצא שהחסיד נשאר בצל קורת הרבי שלוש עשרה שנים רצופות!...
רבינו אף סיפר, שכאשר חזר מארץ ישראל וביקר אצל הצדיק ר' מרדכי מנשכיז, פגש באותו יהודי היושב עדיין בבית רבו על-פי ציוויו.
ואז, חמישה ימים לאחר שעזב רבינו את ביתו של ר' מרדכי מנשכיז, נסתלק הצדיק לבית עולמו. כיון שכך, נמלך אותו חסיד בדעתו ושב לביתו. ולמרבית הפלא מיד בחזרו נסתלק ומת...
בסיפור זה, רצה רבינו לרמוז למוהרנ"ת ור' נפתלי, שישימו היטב לבם לכל דיבור היוצא מפיו, כי בכל דיבור ודיבור טמונים ענינים נעלים, אשר מי יוכל לעמוד על ערכם ומהותם.