פרק ה - כאשר ישא האומן את היונק... · החסידים מגיעים לברסלב
רבינו הגיע לברסלב ביום שלישי י' אלול תקס"ב (1802), ואז נענה ואמר לתלמידו המקובל ר' יודל: "אני רואה נשמה באוקראינה קרוב לברסלב" (בהתכוונו למוהרנ"ת) והמשיך להפליג בגדולת נשמה זו.
יום שלישי היה יום היריד בברסלב, וכל תושבי האיזורים הסובבים הגיעו לקנות ולמכור. בין הבאים היו גם אנשי נמירוב, שהביאו את דבר רבינו לעירם, הם הדגישו את העובדא כי לרבינו דרך מיוחדת שכל כולה עבודת ה' צרופה, ומדבר רק על תורה ותפילה, וכי אינו סובל את "אסיפות היין שרף", עליהם התבטא: "איני יכול לסבול את הימים טובים שלהם!"
עוד סיפרו כי רבינו מורה למקורביו להתוודות לפניו על כל עוונותיהם, ועבור זה היו מכונים חסידיו באותם ימים בשם "וידוי'ניקעס". פרט זה היה נושא לויכוח אצל השומעים אנשי נמירוב, שלא הבינו את המעלה שבדבר, עד שאחד מהם בשם וולצ'י נתנאל'ס לעג במלוא פיו על מנהג ההתוודות. אולם ר' נפתלי, ידידו הקרוב של מוהרנ"ת מילדות, ואף הוא שקוע בחיפושים אחר הדרך הנכונה לעבוד את ה'-רוח אחרת היתה עמו, הוא גער בו: "על זה אתה צוחק? זה בדיוק מה שאני משתוקק!"
מקובל, כי רבי יצחק חתן המגיד מטראוויצע, ממקורבי הרה"ק רבי זוסיא מאניפולי, ואף נתגדל בביתו, שאל אותו קודם הסתלקותו לאיזה צדיק יתקרב. רבי זוסיא השיב לו שיראה להתקרב לאותו צדיק "שיצווה למקורביו שיתוודו לפניו ויתן להם תיקונים על כל דבר" (כוכבי אור דף כט. אות כ"ד).
ר' ליפא נסע לברסלב לשבת הבאה פרשת 'כי תבא' כמסופר לעיל, וחזר לנמירוב במוצש"ק לליל הראשון של סליחות. ומוהרנ"ת כאמור התפעל מהתלהבות תפילתו של ר' ליפא למרות שכבר קיים מנהגי חסידות שנים רבות לפני כן, אבל כזאת לא ראה ולא שמע עד הנה.
ביום א' כ"ב אלול, נסעו מוהרנ"ת ור' נפתלי לברסלב לתהות על קנקנו של הצדיק מברסלב, ולבדוק בטיבה של הדרך החדשה, אמנם כבר הרגישו באמיתותה, אך אינה דומה שמיעה לראיה...
ואז כמסופר הכיר מיד מוהרנ"ת ברבינו את אותה דמות שנתגלתה לו בחלומו, ואז נכרת הברית בין התלמיד לרבי כנזכר...
* * *
רבינו ממשיך בשיחה עם שני מקורביו החדשים מוהרנ"ת ור' נפתלי, ותוך כדי כך סיפר להם שלושה סיפורים, ובהם הדרכה לתחילת הדרך החדשה, כיצד להתייחס אליו, בכדי שהקשר בין הרב לתלמיד שרבינו כה השתוקק לו, יהיה בשלמות---