באר משה (דנשבסקי) א· רבי משה דנושבסקי
יורה דעה · סימן לה
מה שכתבתי לגיסי הגאון אבד"ק דובראוונא שיחי' ע"ד שנשאלתי ע"ד המקוה של בריכה אחת אשר מתאספים בה מים מגשמים והפשרת שלגים ויש לה מוצא קטן אשר נמשך ממנה כעין נגר קטן וסופו ביער קטן ובעת היובש הרבה פעמים נפסק התחברותו אל הבריכה אם מותר לטבול שם בהבריכה אם יש לה דין אשבורן, ע"כ.
תשובה. הנה דין זה מבואר היטב בשו"ע יו"ד (סי' ר"א סעיף ג') שהמחבר פסק כהרא"ש שאם יש מ' סאה אחר שיצאו קצתן דרך הסדק (היינו שעד מקום הסדק למטה הימנה יהיה מ' סאה) כשר ואם לאו פסול, וא"כ לפי דיעה זו אם שלמטה מן המוצא מים יש ארבעים סאה בהבריכה לבד המים ההולכים וניגרים אל המוצא מים כשר, אלא שהרמ"א כתב להחמיר לכתחלה, והמוצא מים היוצא מן הבריכה ודאי שנחשב כזוחלין דדוקא בנוטפין ממנו מעט מעט לא נחשב כזוחלין כמבואר שם (סעיף נ"א), והיינו דוקא נטיפות נטיפות שדרכם להיות ביניהם הפסק עת עת לא נחשב זוחלין, אבל מה שהולך וניגר מים בתמידות בלי שום הפסקה זהו נחשב זחילה, ועיין בהגר"א בביאורו שם ס"ק צ"ב שדעתו הגדולה להכריע בראיות המחזיקים שיטת הרא"ש יעו"ש:
ואני בענ"ד נוטה להיות בזה מכריע, והוא דתרתי בעינן להסיר חשש זחילה. א) שיהיה ארבעים סאה שיעור מקוה עד נקב הנזחל. ב) שלבד שיש שם שיעור מקוה עד נקב הנזחל בעינן עוד בכל המים שבמקוה זו רוב מים הנמצאים בה שאינם נזחלין. ומקור סברתי בזה כי היכי שמצינו במעין שרבו בה נוטפין על הזוחלין שאין מטהרין בזחילתן ולא סגי במה שיש כאן שיעור מקוה כשרה מן המי מעיין אשר מטהרין בזוחלין, ואף שמעיין מטהר בכל שהוא א"כ נוכל לומר שאותו כל שהוא של המעיין המטהר בזוחלין יכשיר את כל המים הנוטפים הנמצאים במעין זה הנזחלין, ואפ"ה הדין לא כן הוא שכיון שיש רוב נוטפין על מי המעין הזוחלין אין מטהרין רק באשבורן כדאיתא במשנה ז' פ"א דמקואות, ה"נ כאן במקוה של מ' סאה מים נוטפין דקיימי באשבורן שאין נזחלין שאין בכחן להכשיר רוב המים שיש בהמקוה הנזחלין בה, שיש עליהם הפסול של זוחלין, ובזה יתכן כל הראיות שהביא הגר"א ז"ל שם ס"ק צ"ב לחזק שיטת הרא"ש שכל שיש ארבעים סאה שאין נזחלין מכשירים את המים שעליהם הנזחלין, ולמש"כ יש לומר דבכל המקומות שהביא הגר"א לראיה אל הרא"ש ז"ל נוכל לומר דשם מיירי כולהו באופן שרוב המים שיש שם המה שאינם נזחלים, ולהיפך להכשיר יש ג"כ חיזוק, כי היכי שמצינו שרוב המים הנזחלים של המי המעיין הכשירים בזוחלין מבטלין מיעוט הנוטפים הנזחלין אף שהמה פסולים בזחילה, ה"נ יבטלו הרוב מים שאינם נזחלין את המיעוט המים הזוחלין, ומ"מ שיעור מקוה כשירה היינו ארבעים. סאה בעינן שיהיו אינם נזחלין שלא יהיו המים הפסולים לטבילה היינו הנוטפים הזוחלים גורמים להשלים שיעור מקוה זהו הנראה לענ"ד:
ובדברי הגר"א ז"ל בס"ק צ"ב הנ"ל ראיתי דבר חדש שראוי לעורר עליהם, והוא שכתב שם בסוף דבריו בס"ק צ"ב הנ"ל, וז"ל וזהו הטעם שמעיין מטהר בזוחלין ומקוה דוקא באשבורן דזוחלין אין מצטרפין למ' סאה משא"כ מעיין מטהר בכל שהוא, עכ"ד הקדושים. ולכאורה הוא דבר פלא הא איתא שם בפ"א משנה ז' במקואות מעיין שמימיו מועטין שרבו עליו מים שאובין שוה למקוה לטהר באשבורן ולמעיין לטהר בכל שהוא, הרי שגם שדינו כמעיין לטהר בכל שהוא ואפ"ה בעי אשבורן, ואם טעם האשבורן הוא כפי דברי הגר"א משום שיעורא הוא דבעינן מ' סאה למה צריך כאן אשבורן כיון דלא צריך כאן שיעורא דהא שוה למעיין לטהר בכל שהוא, אמנם נתישבתי שאפשר ליישב דברי הגר"א ע"פ שיטת הר"ן בנדרים מ"א א' שמפרש שם המשנה הנאמרה בפ"ה דמקואות, היה עומד ורבה עליו והמשיכו שוה למקוה לטהר באשבורן ולמעיין לטהר בכל שהוא, ופי' הר"ן ששני דינים נמצאים בו בשני מקומות במקום שהיה המעיין בתחלה מטהר בכל שהוא וגם א"צ אשבורן ובמקום אחר יש בו שצריך אשבורן וה"ה שצריך מ' סאה, וה"נ נאמר שם בר"ן שיתפרש המשנה בפ"א דמקואות ג"כ כזה, כמבואר שם בתחלת דבריו:
אמנם לפי דעתי הקלושה פליאה ממני דעת רבינו הגר"א על חידוש הזה שחידש בטעמא דמלתא שאין מקוה מטהר בזוחלין מפני שצריך ארבעים סאה והזוחלין אין עושה צירוף לשיעור ארבעים סאה, דהא לשיטת ר"ת ושארי הראשונים אשר ס"ל שגם במעיין בעינן ארבעים סאה לטבילת אדם וזה שאמרו מעיין מטהר בכל שהוא הוא רק לטבילת כלים ולהשקה במשקין, אבל אדם בעי ארבעים סאה גם במעיין, ומ"מ הא זוחלים מטהרים במעיין גם לאדם, וא"כ מוכח לדידהו שטעמא של זוחלין אינה מטעם מניעת הצירוף ואין כאן ארבעים סאה, אמנם גם בשיטת הסוברים שגם לאדם סגי במעיין בכל שהוא, מ"מ מצאנו שגם הסוברים כן מ"מ מוכח שלדידהו ג"כ אין זה מטעם העדר הצירוף רק הוא בעצם דין מדיני התורה שנוטפין אין מטהרין בזוחלין. ואציגה הוכחות בדבר, והוא הראב"ד בס' בעלי הנפש בסוף שער המים בד"ה הנה השלמתי כל דיני המקוה וז"ל שם, ואם היה עומד ורבה עליו מים שאובין והמשיכן אין מטהר בזוחלין אבל מטהר בכל שהוא, ומשמע מלשונו מדנקט לשון אבל משמע שעל אותו הדבר שאמר אין מטהר בזוחלין ע"ז קאמר אבל מטהר בכל שהוא, וכיון שעל אותן המים שאין מטהר בזוחלים קאמר אבל מטהר בכל שהוא וא"כ מוכח שלדעתו אין הטעם באיסור זוחלין משום שיעורא, וכן מוכח דעת האשכול ג"כ שמפרש המשנה מעיין שמימיו מועטין שרבו עליו מים שאובין שמטהר מבכל שהוא "אבל אינו מטהר אלא באשבורן" ומפרש שם הטעם כיון שמעיין כל שהוא אין זוחל וא"כ אין הזחילה מן המעיין, משמע מדבריו הן מלשון אבל והן מטעמו שנותן, שעל כל המעיין קאמר שאין מטהר אלא באשבורן וא"כ שם הרי מטהר בכל שהוא ואפ"ה אין מטהר בזוחלין וא"כ אין זה הטעם בפסול זוחלין משום שיעורא:
וכן מוכרח לומר שהר"ש ג"כ אין סובר זה הטעם מהא שכתב הר"ש בפ"ה משנה ו' אהא דקאמר ב"ש מטבילין בחרדלית, ופירש שם הר"ש דקסבר קטפרס חיבור וגם סבר דנוטפין מטהרין בזוחלין, ומיהו אפשר שיש אצל חרדלית פרסת בהמה שהמים עומדין לתוכה ומחובר לחרדלית כשפופרת הנאד וא"כ ממה שהר"ש רוצה לתרץ דברי ב"ש שגם הם יסברו שנוטפין אין מטהר בזוחלין רק דמיירי בפרסת בהמה המחובר לחרדלית כשפופרת הנאד, ואם הטעם פסול של זוחלין הוא משום שאין כאן חיבור ואין כאן שיעור מ' סאה, מה יועיל הפרסת בהמה העומד שאין זוחל מחיבורו להחרדלית הזוחל כיון שאותו החרדלית הזוחל מיקרי אין בו שיעור ואיך יטהרו המים העומדים בהפרסת בהמה, או שסבירו להו להטעם של זוחלין שהוא גזירת הכתוב דבעינן מקוה מים שנקוין במקום אחד, והא שמעיין מטהר הוא משום שטבעו להיות זוחל מטהר בזוחלים, מדאמרה התורה שהמעיין מטהר ובכל מעין מטהרינן, וגם מלשון התו"כ, אך מעיין מיעוטא הוא, הוא מטהר בזוחלין ואין מקוה מטהר בזוחלין, ושיטת רבינו הגר"א ז"ל צ"ע לענ"ד:
ובאמת מצאתי כדברי הגר"א ז"ל בספר המאירי במס' שבת ס"ה ב' וז"ל, וטעם הדבר שהנוטפים צריכים אנו בהם לארבעים סאה במקום אחד, אבל מים חיים חיותן מחברתן אף בזחילתן ואין צריכים במקום אחד, ולא עוד אלא שכל שהגוף עולה בהם יהיה שם במה שיהיה כגון אם היה הטובל ננס כו' משא"כ במקוה שהוא צריך ארבעים סאה, עכ"ד, וא"כ למש"כ האי ולא עוד הוא ממש כד' הגר"א ז"ל שטעם שהמעיין מטהר בזוחלין הוא משום שאין צריך ארבעים סאה, משא"כ במקוה שהוא צריך ארבעים סאה בתמידות אף לגוף קטן, ולכן אין מטהר בזוחלין משום שבעינן ארבעים סאה במקום אחד, אמנם לשון הא' שכתב הטעם במעיין משום שחיותן מחברן אף בזחילתן וא"כ יתכן שיטה זו גם למאן דסבר דבעינן מ' סאה גם במעיין לאדם, מ"מ מטהרין בזוחלין משום שחיותן מחברן, וכן נוכל לומר גם מי שמפרש המשנה במקואות פ"א מ"ז שוה למעיין לטהר בכל שהוא ולמקוה לטהר באשבורן שבמקום אחד הוא משום שכיון שרבו הנוטפים, ולכן לא חשיבי חיותן לחברן ולא מיקרי טבילה אחת בהמים, ולפ"ז יהיה מתורץ מה שהוכחתי מדברי הראב"ד בספר הבעלי נפש ומדברי האשכול שהובא לעיל בדברינו:
והנה מדברי רש"י ותוס' בחגיגה (דף י"ט ע"א) ברש"י בד"ה חרדלית שכתב וז"ל, משום דמקום קטפרס הוא מקום זקוף יותר מדאי ומ' סאה שבו אינם במקום אחד ותנן הנצוק וקטפרס אינו חיבור ואף אם אינו קטפרס נמי אין טובלין בו לפי שאין מי גשמים מטהרים דרך זחילתן עד שיהיה ניקוים דרך אשבורן, הרי מוכח מד' רש"י שטעם פסול זוחלין אינו משום שאין נחשבים המים מחוברים, שהרי כתב שאף אם אינו קטפרס משמע מל' רש"י דחיבור נחשב בנזחלין כל שאינו דרך קטפרס מ"מ מי גשמים אין מטהר בזוחלין, וכן מד' התוס' שם ד"ה נגזור שכתבו שם בסוף דבריהם ומיהו אכתי קשיא דקטפרס הוה חיבור לענין מקואות כדפי' הר"י, וא"כ למה לא מהני ואי הוה טעמא משום זחילה יתכן טפי, עכ"ל, וא"כ הרי מבואר דעת התוס' דפסול זחילה אינו משום שאינו חיבור שהרי התוס' סברו שגם קטפרס הוה חיבור לענין מקואות ואפ"ה זחילה פוסל במי מקוה הרי בזחילה פסול אחר, לא משום שאין זה חיבור:
ובאמת דברי הגר"א ז"ל בנוים המה ע"פ יסוד דברי הריב"ש בתשובתו בסי' רצ"ב שהאריך בדבריו שם בתשובתו וז"ל שם, וגם שערוב מקואות צריך שהמים המערבים שני המקואות הם מערבים אותם בהשקט בעומדים במקומן הטבעי שזהו אשבורן לא בהיותם א"ע במקומן שזה נקרא קטפרס כו', ומביא שם דברי הרמב"ם פרק ח' מהל' מקואות בשלש גומות בנחל שהעליונה ותחתונה של כ' סאה ואמצעית של ארבעים סאה ושטף של גשמים עובר שם אע"פ שהוא נכנס לתוכן ויוצא מתוכן אין זה עירוב ואין מטבילין אלא באמצעית שאין המים הזוחלין מערבין אלא א"כ עמדו, והביא שם התוספתא דחכמים פליגי אהא דר"מ ור' יהודה שאין מטבילין אלא באמצעית משום דס"ל שאין קטפרס חיבור והרמב"ם פסק כחכמים דפליגי אר' מאיר ור' יהודה, מ"מ נראה לדעתי הקלושה שגם להריב"ש שסובר שכל הנזחלים נקראים קטפרס מ"מ פסול זחילה הוא לבד שקטפרס אין מחבר, דניחזי אנן לר' מאיר דס"ל דטובלין בין בעליונה ובין בתחתונה הגם שאין שם מ' סאה משום שהשטף מים הזוחל מחברם להאמצעית אטו לדידיה לא יהיה הדין לפסול זוחלין במקוה וכי סתמא דמתניתין פרק א' דמקואות שנוטפין אין מטהרין בזוחלין יהיה דלא כר' מאיר, וכן לר"י דסובר שטובלין בתחתונה ולא בעליונה דס"ל גוד אחית ולא גוד אסיק, אטו לדידיה יהיה מותר לטבול במקוה הזוחל כל שיש במי הזחילה עד אותו המקום שהוא טובל שם בס"ה ארבעים סאה אחרי שסובר שאמרינן גוד אחית וזה חשיב חיבור, ובמשנה ד' פ"ה דמקואות דאיתא שם כל הימים כמקוה דברי ר' מאיר ור' יהודה אומר הים הגדול כמקוה ר' יוסי אומר כל הימים מטהרין בזוחלין, משמע דלר"מ ור"י אינם מטהרים כולם בזוחלין משום שהמה כמקוה הרי שמודים הם לדינא דזוחלין פוסל במקוה:
ולכאורה אפשר לומר ע"פ דברי התוס' בחגיגה י"ט ע"ב ד"ה בתחתונה בשם ר"ת דהא דקטפרס הוה חיבור לר' יהודה משום דאיכא מקוה שלם באמצע אהני הקטפרס לחבר להשלם אבל כל שאין שלם כלל אין מצטרף, וא"כ נוכל לומר בזה דזוחלין הוא פסול במי גשמים משום דנחשב קטפרס וכיון דכולו זוחל ואין שם מקוה שלם ולכן אין כאן חיבור ופסול, משא"כ במקום שהזחילה מחובר למקוה שלם יחשב חיבור ולא תפסול הזחילה, אך באמת ז"א דהא הבאתי האי משנה דפליגי בימים ובים הגדול אם פוסל המים הנזחלין או שהוא כמעין וא"כ מיירי זה בנזחל מן הים מקצתו ומחובר להים, דאילו היה נפסק מן הים אף אם היה כמעין פוסל ג"כ בו זחילה שהרי כל שנפסק מן המעין דין, מקוה לו כמבואר בסי' כ"א סעיף י', ויעוי"ש בש"ך (ס"ק ל"ו) מה שהביא שם בשם הראב"ד והרשב"א, או דזחילה פוסל במים שאין בא מהמעיין כ"א ממקוה גם שבא הזחילה מן מקוה שלם שיש בה מ' סאה ואפ"ה אין טובלין שם, גם שר"מ ור' יהודה דס"ל דאמרינן גוד אחית והוה חיבור מ"מ במקום הזחילה אין רשאי לטבול שם שזהו גזירת הכתוב שהמים שאינם מעיין אין מטהרים במקום הזחילה.
ובעיקר הדבר שהחליט הריב"ש שכל זחילה קטפרס הוא, הנה מדברי רש"י מוכח שדעת רש"י הוא שלא כן הוא, והוא מלשון רש"י בע"ז ע"ב ע"א שפירש"י שם על קטפרס וז"ל, מים הבאים מלמעלה למטה דרך מדרון של תל גבוה זקוף, עכ"ל, ולמה לרש"י להוסיף הרבה דברים, של תל גבוה זקוף, הלא היה די בזה שנקט מקודם מים הבאים דרך מדרון, א"כ מוכח שרש"י סבר שמדרון לבד לא מיקרי קטפרס כ"א בבא מן תל גבוה זקוף, וכן מוכח בחגיגה דף י"ט ע"א ד"ה חרדלית שפירש"י שם וז"ל קטפרס הוא מקום גבוה זקוף יותר מדאי כו' ובפרט מסוף דבריו מבואר בבירור שדעתו שלא כל זחילה הוה קטפרס, שהרי כתב שם ואף אם אינו קטפרס נמי אין טובלין בו לפי שאין מי גשמים מטהרים דרך זחילתן כו' הרי שדבריו ברורים שאפשר שהמים הנזחלים אינם קטפרס אף שיש שם מדרון קצת שהרי נזחל מ"מ אין קטפרס והוה שפיר חיבור, מ"מ אסור לטבול שם מפני פסול זחילה, ובאמת קצבה להזקיפה אין מבואר מהו נקרא קטפרס ואיזהו הוא שיעור הזקיפה שע"י זה נחשב לקטפרס, ונראה לענ"ד לומר אשר השיעור הוא כל שמדרונו הוא י' מתוך ה' זה לא מיקרי זקוף, וכשמתלקט י' טפחים מתוך ד' אמות זה מיקרי זקוף כדאיתא בעירובין דף נ"ח ב', ומן ה' אמות עד ד' אמות בזה נינקוט לחומרא שכל שהוא פחות מן ה' אמות מתלקט גובה עשרה טפחים מיקרי זקוף, ורק כשהוא ה' אמות זה מיקרי ניחא תשמישתיה, ובאמת הוא חשבון מדויק כי כשמתלקט גובה עשרה טפחים מן חמש אמות שהוא בס"ה ל' טפחים, כסתם אמות שהוא של ששה טפחים, וא"כ הוא שיעור שלשה אמות לאמה אחד גובה, וכן אמרו בגמ' זבחים דף ס"ג א' כל כבשי כבשים היה ג' אמות לאמה, וזהו דרך הבינוני להוליך במקום מדרון וכן הוא שיטת רש"י, ובשיטת התוס' לכאורה נראה שדעתם שכל מדרון מיקרי קטפרס, ממה שהקשו אהא דשלש גוממיות דמשמע הכא דקטפרס הוה חיבור ולמה לא תירצו דמיירי שלא היה קטפרס שהיה מדרון קטן של מתלקט י' מתוך ה', מ"מ אין זה ראיה שיש לומר שדקדוקן של התוס' מדנקט סתם חרדלית משמע דבכל גוונא הוא אף בהר זקוף, ולא הוה להברייתא לסתום הדין של מטבילין בעליונה או בתחתונה דהא תפיק קולא מזה בחרדלית זקוף, וע"כ דקדקו מזה דקטפרס הוה חיבור, וכן מצאתי שהב"י כתב בטור בסי' ר"א וז"ל שם, ועוד דאפילו אם תימצי לומר דכולו משופע קצת יש לומר שאין אותו שיפוע נקרא קטפרס אלא כשהוא משופע ביותר, עכ"ל, אך לא ביאר השיעור של השיפוי ביותר:
והנה נסתפקתי באם שמי גשמים שיש בהם ארבעים סאה והמה זוחלין אם נתחבר להם בחפירה ארבעים סאה מים שאובין בשפופרת הנאד והמה קיימי באשבורן אם המה מתכשרים ע"י מה שמחוברים להמים הזוחלין, מי אמרינן שאימת מהני חיבור למקוה במקום שהמקוה בעצמותה כשרה לטבול בה, משא"כ במקום שהמקוה שיש בה ארבעים סאה מים כשרים ג"כ פסולה לטבול שם מפני שהמה זוחלין אין החיבור להמים הנ"ל מכשירים, או אפשר לומר שבעצם המים כשרים המה לכן המים המחובר להם ג"כ מתכשר, ונהי שיש בהם איסור לטבול מצד זחילתן זהו הפסול מצד אחר הוא, ולכן כיון שהמים המחוברים להם המה אינם זוחלין ממילא כשרים המה ע"י חיבורן להמים הזוחלין אף שאין כשר לטבול במקום הזחילה:
והנה מדברי הר"ש שהבאתי לעיל בסי' זה שכתב בטעמא דבית שמאי שאומרים מטבילין בחרדלית שסוברים קטפרס חיבור וגם נוטפים מטהרים בזוחלין וז"ל, או אפשר שיש אצל החרדלית פרסת בהמה שהמים עומדים לתוכה ומחוברת כשפופרת הנאד להחרדלית עכ"ל, וא"כ מוכח מד' הר"ש הנ"ל שאם נאמר שמיירי בכה"ג מצינן למימר שב"ש סברי בהא כמה דקיי"ל שאין נוטפים מטהרים בזוחלים רק לפי שסברי קטפרס חיבור חשוב יש בהם מ' סאה ולכן מועיל החיבור להם המים שבפרסת בהמה שאין בהם שיעור מקוה להכשיר אותם מצד חיבורן להחרדלית הזוחלין שיש בהם מ' סאה, ולפי זה מוכח שהמים הנוטפים שיש בהם ארבעים סאה אף שאין ראוי לטבול שם מצד פסול הזחילה מ"מ מועילים להכשיר המחובר להם במקום ששם אין זחילה, ומב"ש נשמע לב"ה שע"כ לא פליגי רק משום דסברי דקטפרס אין חיבור ואין כאן מ' סאה אבל אם היה נחשב חיבור היה כשר לטבול בהמחובר להם, אמנם לפי הלשון הראשון דב"ש סברי שנוטפים מטהרין בזוחלין אין לנו ראיה מזה. עוד נראה להביא ראיה מדברי הר"ש בפ"ה משנה ב' באמצע דבריו שם וז"ל, ומהא דתנן בפ"ג בור שהוא מלא מים שאובין והאמה נכנסת לתוכו ויוצאה הימנו לא קשיא לן (פירושו למה לא יוכשרו השאובין מצד חיבורן) דאיכא למימר בשאין שם מ' סאה דאמה היינו חרדלית של גשמים ע"כ, ומדהוצרך לומר שאין שם מ' סאה באמה מכלל שאם היה שם מ' סאה אף שהמי גשמים הנ"ל המה זוחלין ואין מטהרים מ"מ המים המחוברים להם אף שהמה שאובים מ"מ מתכשרים ע"י חיבורן להם ומקרי שמתחברים למקוה, וכל שיש בהם ארבעים סאה מכשירים המה את הבור מים שאובין, וכן נמצא דברים אלו בדברי הרא"ש בפ' מרובה סי' ג' שכתב שם ג"כ על המשנה הנ"ל שבפ"ג דמקואות בור שהוא מלא מים שאובין והאמה נכנסת לו כו' התם מיירי שלא היה המים של האמה מ' סאה קודם חיבורן למי הבאר, ומוכח מזה שדעת הרא"ש שאם היה שם מ' סאה בהאמה היה הבאר מים שאובין נכשר ע"י זה ואף שהאמה המה זוחלין ואין מטהרין מ"מ היה מועיל זה לטהר המי שאובין שבבאר כיון שהמים שבבאר אין זוחלין, ומוכח ג"כ שדעת הר"ש והרא"ש הנ"ל מדבריהם בהא דאמה שפסול הזחילה אין זה משום דהוה קטפרס ובסתמא מפרשים שמי האמה אף שהוא זוחל מ"מ אין זה קטפרס ונחשב זה חיבור:
מיהו יש לדון בזה דזה תליא במחלוקת, והוא דהרמב"ם כתב בפ"ח דמקואות הלכה ח' בג' גומות שבנחל התחתונה והעליונה של כ' סאה והאמצעית של מ' ושטף של גשמים עובר בתוך הנחל כו' אין זה עירוב ואין מטבילין אלא באמצעית שאין המים הנזחלים מערבין אלא א"כ עמדו, עכ"ל, ועיי"ש בכסף משנה, וכתב שם בסוף דבריו ולי נראה שרבינו מפרש שלא אמרו בפ' אין דורשין דפליגי בגוד אסיק אלא ר"מ ור' יהודה אבל חכמים טעמייהו דאין המים הנזחלים מערבין את המקואות, ומעתה יש לומר שמה שהוכחתי מד' הר"ש והרא"ש שמים הזוחלין של מי גשמים מ"מ דין מקוה כשרה להם והמחובר להם חשוב כמחובר למקוה כשרה ובמקום שאין חשש זחילה מותר לטבול ואהני ע"ז החיבור להמ' סאה מים כשרים הנזחלים, הוא לשיטת הר"ש שמפרש טעמא דחכמים דפליגי אר"י משום דלית להו גם גוד אחית, אבל אה"נ שהמים הנזחלים דין מקוה עליה רק שאסור לטבול שם, מ"מ המחובר להם כשפופרת הנאד מיקרי מחובר לכשרים, ולכן שפיר כתבו הר"ש והרא"ש בהא דהאמה נכנסת להבור שמיירי שאין באמה מ' סאה דאלו הוה בו מ' סאה הגם שהוא מים זוחלין היה מכשיר להבור ע"י חיבורו, אבל הרמב"ם לטעמיה דסובר שטעמא דחכמים דאין הנזחלין מערבין פירושו שמים הנזחלין כיון שהמה אין כשרים לטבול בהם לא חשיבי לעשות חיבור ע"י להמקוה החסרה כיון שבהמים הזוחלין אסור לטבול שם אין להם דין מים כשרים שיעשה ע"י חיבור להמקוה החסרה:
עוד נתישבתי שאין צריך לזה, כי יש לומר שהר"ש והרא"ש במה שכתבו שצ"ל שאין באמה מ' סאה לא פליגי בזה על דינו של הרמב"ם שכתב שאין הנזחלין מערבין וגם הרמב"ם אפשר יודה לזה, משום שיש לחלק, דהחיבור לענין לצרף המקוה שהיא פחותה מן מ' סאה להמים הנזחלים שיחבר זה ויחשב כמקוה שלימה בזה אין המים שנזחלים מועילים לענין זה כיון שאין ראוי לטבול בהם או שחבורן אין נחשב לענין הצירוף, משא"כ למים שיש בהם מ' סאה רק שהמה שאובים ובזה כל שהמים מתחברים למ' סאה מים גם שהם נזחלים ואין ראוי לטבול בהם מ"מ מועילים להכשיר המים השאובין בחיבורן להם ויחשבו כמים שאין שאובין, ואח"כ ממילא תהיה מקוה כשרה מ' סאה שאין זוחלין וכמו שכתב הכ"מ על דברי הרמב"ם פ"ח דמקואות הלכה ז' אהא שכתב שם מטהרין המקואות העליון מן התחתון והרחוק מן הקרוב כו' עד שיתערב המים שבסילון עם מי המקוה כאחד אפילו כשערה דיו, ומביא הכסף משנה שם דברי הר"ש שכתב בפ"ו במס' מקואות משנה ח' שלכך כשר הכא בחוט השערה ולא בעינן כשפופרת הנאד או כקליפת השום משום דשאיבה מדרבנן הוא ומטעם זה לא חיישינן בסילון אפילו יהא קטפרס, ולכן לא חיישינן בזה גם מה שהן נזחלין ופסולין לטבול בהם מפני שמי גשמים אין מטהרין בזוחלין וא"כ יש לומר בהאי דינא דהאמה הנכנס ויוצא להבור שבחצר שמלא מים שאובין שאם היה בהאמה מ' סאה גם שהם נזחלין היו מטהרין השאובין לכו"ע גם להרמב"ם ז"ל שכתב שאין מי הנזחלין מערבין רק למקוה חסירה אין צירוף זה של מים זוחלין אף אם היה בהם מ' סאה כפי שיטת הרמב"ם, מ"מ הר"ש בעצמו במה שכתב לחד תירוצא אליבא דב"ש דאמר מטבילין בחרדלית דמצי סברי ב"ש שזוחלין אסור לטבול בהם רק משום דסברי קטפרס חיבור ומיירי שטובל בפרסת בהמה המחובר להחרדלית ואותן המעט מים אין זוחל, הא חזינן דעתו של הר"ש שמים שהן זוחלין מועילים בחיבורן גם למקוה חסירה שאין זוחל וכדכתיבנא, מ"מ מוכיח לנו מדברי הר"ש והרא"ש בהא דאמה הנכנסת להבור שאובין שכתבו שמיירי שאין במים מ' סאה הגם שדעתם יהיה שזה דוקא לענין להכשיר מים שאובין אבל לא לטבול ע"י חיבורן להזוחלין, מ"מ מוכח מזה שלדעתם פסול הזוחלין לא משום שאין נחשב חיבור ולא נחשבו ארבעים סאה, דאל"כ ופסול הזוחלין הוא משום שאין נחשב חיבור כלל, הגם שלענין פסול שאיבה מהני גם קטפרס מ"מ הני מילי שיש שם מקוה שלימה והקטפרס אין פועל רק להיות מחבר השאובין עם השלימה הכשרה ע"י אמצעית הקטפרס, אבל באמה שבעצמותו הוא כולו זוחל גם שהיה בו ארבעים סאה עד שבא לתוך הבור שאובין מ"מ כיון שאין חיבור כלל מנא לן שיועיל להיות נחשב מ' סאה להכשיר השאובין, ומה שמצינו במטהרין העליון מן התחתון אף ע"י קטפרס מ"מ הא יש כאן מקוה שלם שהקטפרס ומקוה העליונה חבור לה, משא"כ במקום שאין לנו רק מי האמה הנזחלין שאינה בשום מקום מקוה כשרה מנא לן שתהיה מועיל זה גם להכשיר מים השאובין שבחצר, הכי ממה שמצינו קולא אחת גבי הכשר מים שאובין נילף מזה עוד קולא, וא"כ מוכח דעת הר"ש והרא"ש שלא כדעת רבינו הגר"א ז"ל ושיטת המאירי שהובא לעיל בדברינו:
עכ"פ היוצא מכל האמור בדברינו שמים זוחלים ההולכים ממקוה שלימה יכולים לטהר מקוה מים שאובין לכו"ע, ומקוה חסירה צ"ע אם יכולה לטהר, ולדעת הרמב"ם אין מועיל לטהר מקוה חסירה לפי שאין הנזחלין מחברין וזהו טעמייהו דרבנן דפליגי על ר"מ ור' יהודה, ולדעת הר"ש מהני החיבור להזוחלין כ"ז שאינו קטפרס וכמש"כ לפי שיטת רש"י גם להמקוה חסירה, ודו"ק: